בבואי ממדינת טורקייא לארצות הללו בשנת תמט"ל עברתי דרך ק"ק פירדא והעיר היתה בזמן ההוא עיר פרוצה אין חומה ובחצר ביהכ"נ לא היה שום אדם דר בה וגם ל"ה יכולין לטלטל בשבת משום בית שבכל בתי העיר ההיא לחצר בית הכנסת כי דרך הרבים מפסקת ביניהן ויש מהם שנים או שלשה בעלי בתים דרים בחצר א' ויש ב' בתים סמוכים זל"ז שפתחיהם פתוחין לרשות הרבים ובכותל המפסיק בין שניהם יש פתח שיוצאין ובאין ומוליכין ומביאין מבית זה לבית שכנו הקרוב אליו בלי הנחה שום עירוב בשום בית או חצר וגערתי בהם ואמרתי להם טועים אתם שאתם מטלטלין מבית לבית או מבית לחצר השותפין בלי עירוב והשיבו לי שכן נהגו מעולם ושהם סומכים על העירוב שיש להם בביהכ"נ ואמרתי להם שתים רעות אתם עושים בעירוב ההוא המונח בביהכ"נ האחד שאתם סומכים עליו לטלטל בחצרותיכם המשותפות ובבתים הסמוכים זל"ז מבלי עירוב על סמך עירוב זה ועירוב זה אינו מועיל לכם כלל כאשר אבאר בעזה"י:
וזאת שנית שאתם מברכין בשעת הנחת העירוב בביהכ"נ על מצות עירוב והיא ברכה לבטלה כיון שאין העירוב ההוא מתיר שום דבר ולא מיבעיא בזמן שאין שום בתים פתוחים לחצר ביהכ"נ דפשיטא שאסור לברך על העירוב שבב"ה שהרי אין לו דין עירוב כלל אלא אפי' היו ב' בתים פתוחים לחצר ביהכ"נ הצריכים עירוב וניתרין ע"י עירוב אין עירוב זה המונח בב"ה מועיל להתיר הטלטול לבתים הפתוחים לחצר ב"ה מעיקר הדין שהרי עירובי חצרות צריך להניחו בבית דירה שבחצר וכאותה ששנינו בעירובין פ"ה הנותן את עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת אינו עירוב והדר שם אינו אוסר ובגמ' עירובי חצרות בבית שבחצר ושיתופי מבואות בחצר שבמבוי ובתי כנסיות שלנו שאין בהם בית דירה לשום אדם אינן אוסרין ואין מניחין בהן עירובי חצרות אלא שהרב רמ"א נתן טעם למנהג שנהגו בארצות הללו להניח עירובן בבתי כנסיות משום דהו"ל שיתופי מבואות דלא בעינן להניחו בבית דירה אלא אפילו בחצר שבמבוי ולא גרע ביהכ"נ מבית שאין בו ד' אמות על ד"א דלא חזי כלל לדירה ואין לו דין בית דירה לשום דבר ומניחין בו שיתופי מבואות דלא גרע מחצר שבמבוי כדאמרי' רפ"ק דסוכה וצריך לומר דנהגינן לסמוך אשיתוף בפת במקום עירוב כמאן דס"ל הכי כיון דקיי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב כי הטעם האחר שנתנו האחרונים ז"ל לחלוק בין שיתוף שלנו לשיתוף של זמן חכמי התלמוד אינו נ"ל דאין לנו לבדות חילוקים שלא נזכרו בתלמוד להקל מדעתנו ואין לך אלא מה שאמרו חכמים ואיך שיהיה בין לטעם המפורש בתלמוד שהוא סומכין על השיתוף במקום עירוב או להחילוק שחילקו האחרונים ז"ל צריך שיהא בעירוב זה המונח בביהכ"נ לתא דשיתוף כדי שיהא מותר להניחו בביהכ"נ שאין בו בית דירה וידוע בכל מס' עירובין שאינו נקרא שיתוף אלא אותו הדבר המתיר לחצרות לטלטל במבוי ובק"ק פירדא אף אם היו שני בתים או יותר פתוחים לחצר ביהכ"נ מ"מ אי אפשר לבתים לטלטל במבוי שלפני חצר בין הכנסת כלל שהרי הוא פתוח ומפולש מכל הצדדים וא"כ אין עליו אלא תורת עירובי חצרות לבד לא תורת שיתופי מבואות כלל לכל הדיעות ודינו בהכרח להנתן בבית א' מבתי החצר שדרים שם בני אדם ולא בבית הכנסת שהרי אין בה בית דירה כלל ואם מניחין אותו בביהכ"נ הרי דינו כעירוב חצרות שהניחוהו בבית שער אכסדרה ומרפסת דמשנה שלמה שנינו אינו עירוב והבתים הפתוחים לתוכה ומטלטלין בה מחללין שבת באיסור דרבנן והמברך על העירוב ההוא עובר על לא תשא דברכתו ודאי לבטלה ועתה אבאר מאיזה טעם אין העירוב ההוא המונח בביהכ"נ מועיל להתיר הטלטול שמבית לבית או מן הבתים לחצר השותפים נוסף על הטעם שכתבנו שדין עירובי החצרות להיות מונח בבית דירה דוקא ולא בביהכ"נ והוא משנתנו שילהי הדר ע"ה שתי חצרות זו לפנים מזו וכו' נתנו עירובן במקום אחד ושכח אחד בין מן הפנימית בין מן החיצונה שתיהן אסורות ובגמ' מאי מקום אחד א"ר יהודה אמר רב חיצונה ופירש"י דלא מציא למיחד דשא ולאיסתלוקי מחיצונה דהא ליתיה לעירובה גבה דאותו עירוב המתירן בחצירן הוליכוהו בחיצונה ע"כ הרי שכשהעירוב מונח במקום שא"א להרוצים להיות ניתרים ע"י העירוב ההוא לטלטל מן המקום ההוא שמונח שם העירוב אל בתי דירתם א"א להיות ניתרים על ידו לטלטל בחצריהם ובבתי דירתם וכן בדין דכל עיקר דין עירוב וטעמו הוא שאנו רואין כל דיירי החצר כאילו דיירי בההוא ביתא ואין בחצר זו אלא דירה אחת והרי כל רשות החצר מיוחדת לבית זה כמ"ש רש"י ז"ל פ' מי שהוציאוהו מ"ט ע"א וכ"כ רש"י בפירוש בפ' כיצד משתתפין ע"ה ע"ב על אומרם עירובי חצרות בבית שבחצר לאפוקי בית שבחצר אחרת שיתופי מבואות בחצר שבמבוי לאפוקי חצר שאינה פתוחה לו וכן מוכח עוד מדאמרי' שילהי פ' הדר ע"ו בדיק להו רחבא לרבנן ב' חצרות וב' בתים ביניהם זה בא דר' זה ונתן עירובו בזה וזה בא דר' זה ונתן עירובו בזה קנו עירוב או לא ופירש"י אי תרוייהו בית גמור אין אחד מהן עירוב שהרי בית זה מפסיק בין חצר לעירוב והוא לא עירב עמה ואינה יכולה להביא עירובה לתוכה דרך בית זה עכ"ל והרי זה מבואר ובאותה פעם שם נמצאו ושם היו ה"ה שארי מהר"ר בערמן ז"ל וה"ה מהר"ר וואלף ביטשא"טשער ז"ל מורה צדק בק"ק פירדא ולא מצאו מענה אלא שטענו שנהגו כך בימי הרבנים הגדולים שהיו להם ה"ה מהר"ר שעפטל ומהר"ר ישעי' בנו ומהר"ר שמואל קאדיינבר ומהר"ר הלמן מפראג (זכר כלם לברכה) שהיה להם למורה צדק כמה שנים ואיך יתכן שנתעלמה מהם הלכה זו ואני אמרתי מקום הניחו לי ובעוברי דרך פראג דברתי עם הישיש ה"ה מהר"ר הלמן ז"ל ונענע לי ראשו כי אין לזוז מדרך האמת והנלע"ד כתבתי. צבי אשכנזי ס"ט