פיסקה אחת עשרה: הבטחת קיום הברית והרחבתה
דיבור זה בא להוסיף על הקודם. בתחילה אישר אלהים את הברכה שנתברך בו אדם הראשון, והבטיח את קיומה בנח ובבניו; עכשיו הוא מבטיח שברכה זו תתקיים בכל זרעם אחריהם, כלומר שלא יארע עוד בעתיד אסון כללי שיכרית כמעט את כל זרעם ולא ישאיר ממנו אלא משפחה אחת, כמו שקרה בימיהם.
ואני. מלה זו מקבילה כאמור למלה ואתם שבפס׳ ז׳: אתם תפרו ותרבו בבטח, ואני אשמור על חייכם. השווה להלן בפרשת המילה: אני הנה בריתי אתך (פס׳ ד׳); ואחר כך: ואתה את בריתי תשמור (פס׳ ט׳).
הנני מקים את בריתי אתכם וגו׳. על פירושו של משפט זה ועל מהות הברית עיין למעלה, בפירושי על ו׳, י״ח. לפי מה שהסקתי שם הברית היא הבטחה לפריה ורביה ולמילוי הארץ; וכאן חוזר הדיבור האלהי על ההבטחה שניתנה בדיבור הקודם, כדי להרחיבה, ולכלול בה את הדורות הבאים. הרחבה זו תצויין במלים מפורשות להלן (פס׳ י״א), ואולם כבר כאן מרומזת היא בביטוי ואת זרעכם אחריכם.
בפסוק זה, וכן בפס׳ י״א (והקמתי את בריתי אתכם) ובפס׳ י״ז (הברית אשר הקמתי) בא הכתוב וחותם את הפרשה במלים ובמושגים מעין אלה שהושמעו בפתיחתה (ו׳, י״ח: והקמתי את בריתי אתך).
אתכם. מלה חוזרת ארבע פעמים בפיסקה, וכל פעם בסוף המשפט או בסוף חלק מיוחד של המשפט (בפסוק זה, ואחר כך פעמיים בפס׳ י׳, ופעם אחת בפס׳ י״א); ובפס׳ ח׳ כתוב אתו. השווה ו׳, י״ח, וח׳, ט״ז–י״ז. אולי יש כאן גם מעין משחק מלילם עם וחתכם שבפס׳ ב׳.