יַפְתְּ. גם הקדמונים וגם החדשים פירשו מלה זו בהוראת ירחיב, על סמך הלשון הארמית (והשווה גם משלי כ׳, י״ט: פותה שפתיו; כתקבולת אל גולה סוד), וכנראה זהו הפירוש הנכון. אין במלה זו רמז למעשה מיוחד, אלא רק איחול כללי להצלחה (השווה בראשית כ״ו, כ״ב: כי עתה הרחיב ה׳ לנו, וכאלה), שבא לידי ביטוי בפועל פתה כדי ליצור משחק מלים עם השם יֶפֶת, וכנראה היתה הצורה הקדומה של השם, כדרך השמות הסגוליים, יַפְתְּ, ממש כצורתו של הפועל.
אלהים. על שימוש שם זה כאן, במקום שם ה׳ הנמצא בפסוק הקודם, עיין בהקדמה לסיפור זה עמ׳ 102.
וישכן באהלי שם. הפירוש המסורתי, שלפיו הנושא של הפועל ישכן הוא אלהים, אינו פשוטו של מקרא. לפי הפשט הנושא אינו יכול להיות אלא יפת. אבל קשה להסכים למפרשים הרואים במשפט זה הבעת תקווה לימות המשיח ולהכרת אלהי ישראל מצד בני יפת. את הפירוש הנכון יש לחפש בכיוון פירושנו על הפסוק הקודם. בין עוזריו ובעלי בריתו של כדרלעמר מלך עילם נזכר (י״ד, א׳, ט׳), תדעל מלך גוים. ביטוי מוזר זה אינו מתבאר אלא על סמך מה שנאמר בפרק י׳ (פס׳ ה׳) על בני יפת, שמהם נפרדו איי הגוים. השם גוים מורה אפוא על חלק מבני יפת. ומכיון שתדעל מלך גוים היה בעל בריתו של כדרלעמר מלך עילם מבני שם, ויצא אתו לעזור לו במלחמתו, אפשר להגיד עליו ועל אנשיו השייכים לבני יפת שכנו באהלי שם, ממש כמו שנאמר על אברם באותו פרק י״ד (פסוק י״ג): והוא שוכן באלוני ממרא האמורי אחי אשכול ואחי ענר והם בעלי ברית אברם, נח מברך את יפת בזה, שכשם שהוא זכה להיות שותף לשם במצוה, כך יזכו בניו להיות חברים ובעלי ברית לבני שם הראשונים בדרגה, ולשבת אתם באהליהם.
ויהי כנען עבד למו, עיין מה שכתבתי למעלה על המשפט השווה לזה שבפסוק הקודם. לפי הסיפור שבפרק י״ד היה תדעל מלך גוים, מבני יפת, אחד המלכים שהטילו שוב את עול השעבוד על הערים הכנעניות שבככר הירדן.
הקצב השירי של פסוק זה, כמו שיוצא ברור מסידור חלקיו שסידרתי למעלה, הוא 3:3 // 2:2.