וירא חם וגו׳. גם כאן, כמו בפסוק הקודם, מקצר הכתוב, מפני אותן הסיבות, ואינו מפרט במה חטא חם. קיצור זה עורר בעיה, שכבר עסקו בה גם חז״ל וגם פרשני ימי הביניים וגם פרשני זמננו: מה היה חטאו של חם? טיפלתי בפרטות בבעיה זו למעלה, בהקדמתי לסיפור זה, סעיף 2, עמ׳ 103–104. ואין מן הצורך לחזור כאן על הדבר.

אבי כנען. כבר נאמר למעלה (פס׳ י״ח) שחם הוא אבי כנען. כאן מזכיר שוב הכתוב את הדבר פעם שניה, בשעת מעשה, מכיון שדווקא במעשה זה בולט הדמיון שבין חם ובין בני כנען, החשודים בעיני ישראל בהתנהגות לא כנה בחיי המין שלהם. ועיין על כל מה שכתבתי בהקדמה, סעיף 2, עמ׳ 103–104.

את ערות אביו. מכיון שנתגלה והיה שוכב מגולה.

ויגד לשני אחיו בחוץ. סיפר לאחיו בחוץ מה שראה בתוך האהל, וגם עצם הסיפור היה דבר מגונה, מפני שפגע לא רק בכבוד אביו בלעג אשר לעג עליו, אלא גם בדרכי הצניעות.

כג. בפסוק זה מתרחב הסגנון ומתרבים הפרטים: כאן מדובר על התנהגות כנה ומכובדת, וכדאי שלא לקצר בתיאורה.

ויקח שם ויפת. מכאן הסיקו חז״ל (בראשית רבא ל״ו, ו׳) ששם התחיל במצוה תחילה, ואפשר שזוהי כוונתו של פשט הכתוב, המקדים את שם ליפת (אבל עיין מה שאכתוב בפירושי לפס׳ כ״ד על שיטת סידור השמות). ואולם אין להסתמך לשם כך על צורת היחיד ויקח במקום ויקחו, שהרי הבאת הפועל ביחיד לפני שני נושאים היא תופעה מצויה אפילו בלי סיבה מיוחדת. די להזכיר, למשל, בראשית י״א, כ״ט: ויקח אברהם ונחור להם נשים.

את השמלה. ה״א הידיעה אינה באה כאן אלא לשם ה״יידוע הכללי״ הנהוג בלשון המקרא: אותה השמלה שלקחו, כמו בבראשית י״ד, י״ג: ויבא הפליט: אותו הפליט שבא.

וישימו על שכם שניהם. ברורה כאן הכוונה לאליטראציה, בחזרה על שׁין או שׂין כמה פעמים זו אחר זו: ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם. ואולי יש כוונה זו גם בפס׳ כ״א: וישת מן היין וישכר.

וילכו אחרנית וגו׳, כאן לובש הסגנון צורה כמעט פיוטית, ומראה סימנים של תקבולת, כמו שיוצא ברור מסידור חלקיו שסידרתי למעלה. למשפט וילכו אחרנית מקביל המשפט ופניהם אחרנית, ולמשפט ויכסו את ערות אביהם מקביל המשפט וערות אביהם לא ראו. הביטוי ערות אביהם הבא כאן פעמיים, חוזר על הביטוי ערות אביו שבפס׳ כ״ב, והחזרה המשולשת משמשת לשם הדגשה. וכך יש להבין את פרטי הדברים: בהתקרבם אל האהל ובהיכנסם לתוכו הלכו אחורנית, כלומר לא בכיוון פניהם אלא בכיוון אחוריהם, וכשניגשו אל אביהם הטילו עליו את השמלה שעל שכמם, וכך כיסו ערותו; ואף בשעת הכיסוי הפכו את פניהם אחורנית, כלומר לא בכיוון פניהם אלא בכיוון אחוריהם, וכשניגשו אל אביהם הטילו עליו את השמלה שעל שכמם, וכך כיסו את ערותו; ואף בשעת הכיסוי הפכו את פניהם אחורנית, כלומר היטו את צוארם וכיוונו את מבט עיניהם לאחור כדי שלא להביט באביהם עד שגמרו לכסותו, ובדרך זו את ערות אביהם לא ראו.

לא ראו. ניגוד למה שנאמר למעלה (פס׳ כ״ב): וירא חם וגו׳.