ומוראכם וחתכם. מושג אחד בשני מונחים נרדפים זה לזה, כמו שמוכיח השימוש הרגיל בשני השרשים יראו–חתת בצורה פועל, זה בצד זה או מקבילים זה לזה, בביטויים מעין אל תירא ואל תחת, לא תירא ואל תחת. וכאלה (דברים א׳, כ״א; ל״א, ח׳, ועוד בכמה כתובים אחרים, י״ז פעם במקרא). והשווה גם פחדכם ומוראכם בדברים י״א, כ״ה.
גם משפט זה, ומוראכם וחתכם יהיה וגו׳, מתאים למה שנאמר לאדם הראשון: ורדו בדגת הים ובעוף השמים וגו׳ (א׳, כ״ח). אבל כאן יש חידוש, והוא הרמז ליחסם הסובייקטיבי של בעלי החיים כלפי האדם. יחס זה, של יראה ופחד, תלוי אולי בעובדה, שנושעו בעלי החיים מן המבול בזכותם של בני אדם ובאמצעות פעולתם של בני אדם; מעכשיו הם ירגישו ביתר בירור את עליונותו של מין האדם. על שינוי היחסים בין האדם ובין עולם החי עיין עוד בפירושי על הפסוק שאחר זה.
על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים וגו׳. שוב גיוון צורה בהזכרת סוגיהם של בעלי החיים, לפי השיטה שכבר עמדנו עליה. מכיון שמדובר כאן על המורא בפני בני אדם, נזכרים תחילה, לשם רבותא, אותם הסוגים שלפי טבעם יש להם להתיירא פחות מיתר הסוגים: חית הארץ התקיפה והעזה, ועוף השמים העלול להתרומם בכנפיו ממעל לתחום חייו של האדם. נדמה כאילו יבוא הכתוב להגיד: אפילו החיות הטורפות, ואפילו העופות המרימים לעוף בשמים ייראו מכם. תרגום השבעים, בהתאם לנטייתו הרגילה להשוות פסוק לפסוק, מוסיף ועל כל הבמה אחר חית הארץ. ואין המוסיף אלא גורע.
בכל אשר תרמש האדמה וגו׳. בי״ת השימוש פירושה כאן עם, כמו בשמות י׳ ט׳: בנערינו ובזקנינו נלך וגו׳ (דילמן): אפילו החיות והעופות, יחד עם כל רמש האדמה ועם כל דגי הים, כולם ניתנים בידכם.