פיסקה שתים עשרה: אות הברית

לכאורה נראה שיש בפיסקה זו ייתור דברים; והחזרות הרבות על מלים וצירופי מלים מקשות בסקירה הראשונה לתפוס את מהלך הרעיונות ואת הקשר שבין הפסוקים. ואולם, אריכות ריטורית מסויימת מתאימה יפה לסיום חגיגי של הפרשה. וכשנעיין בדיוק בפרטי הכתובים נוכל להכיר את המבנה ההרמוני של הפיסקה ואת סידורם המשוכלל של הפסוקים. פס׳ י״ב מציג את הנושא של הפיסקה: קביעת אות הברית העתידה להתקיים לעולם בין אלהים ובין בני אדם ובעלי החיים שבארץ. אחר כך, מתבארים הפרטים זה אחר זה. פס׳ י״ג מגיד שלשם אות נקבעת עכשיו הקשת שבענן. בפס׳ י״ד–ט״ו נאמר שכך יהיה לא רק עכשיו, אלא גם בעתיד: גם בעתיד כשתיראה הקשת בענן, תשמש הקשת אות ומזכרת לברית. פס׳ ט״ז קובע שהקשת תשמש לשם כך לא רק בפרק זמן מסויים בעתיד, אלא לעולם. הפסוק האחרון, פס׳ י״ז, חוזר על עניין התחלת הפיסקה, כדוגמת הסיומים של שתי הפיסקות הקודמות, ומסיים באופן חגיגי את כל הפרשה.

שלוש פעמים חוזרת המלה קשת בקשר למלה ענן (פס׳ י״ג: את קשתי נתתי בענן; פס׳ י״ד: ונראתה הקשת בענן; פס׳ ט״ז: והיתה הקשת בענן). שלוש פעמים חוזר הביטוי כל נפש חיה (פס׳ י״ב, ט״ו, ט״ז), וארבע פעמים, בשלושת הפסוקים האחרונים, הביטוי כל בשר, לציין את ההיקף הכללי של ההבטחה. ושלוש פעמים חוזר הביטוי על הארץ (פס׳ י״ד, ט,ז, י,ז), המסיים את הפיסקה ואת הפרשה כולה. המלה ברית, המשותפת לפיסקה זו ולפיסקה הקודמת, והמורה על עיקר עניינן, חוזרת בהן שבע פעמים.

זאת. העתידה להיזכר להלן, בפס׳ י״ג. ואולי כוונת הכתוב הוא שדיבור זה נאמר בשעה שהיתה הקשת נראית בענן, והמלה זאת מורה עליה: זאת, שאתם רואים בשמים, יש לשים לב לכך, שבשלב זה של הסיפור נמצאים אנחנו בתחילת ימות הגשמים (ח׳, י״ד).

אות הברית. סימן ומזכרת, כדי שלא תישכח הברית בעתיד. גם כשנכרתה ברית עם אברהם נקבעה אות ברית (י״ז, י״א), ורבים מהביטויים הכתובים כאן חוזרים שם. הברית הפרטית שבין ה׳ ובין ישראל מקבילה לברית הכללית שבינו ובין האנושות כולה.

אשר אני נֹתן וגו׳. אפשר לפרש: האות אשר אני נותן (כך הבינו השבעים), או: הברית אשר אני נותן. הפועל נתן יכול לשמש בעד קביעת האות, כמו בפסוק שאחר זה, ויכול לשמש בעד קביעת הברית, ביחוד כשאין התחייבות הדדית, אלא רק הבטחה מצד אחד, כמו כאן וכמו בבמדבר כ״ה, י״ב: הנני נותן לו את בריתי שלום. נראה יותר להבין כאן: הברית אשר אני נותן, מכיון שהביטוי ביני וביניכם מתאים לברית יותר ממה שהוא מתאים לאות, ולהלן בפס׳ ט״ו שייך בוודאי לברית, ועוד שבפס׳ י״ז המקביל לזה נאמר: זאת אות הברית אשר הקמתי, והפועל הקים מתאים רק לברית, ולא לאות. בפועל נתן שבפס׳ י״ג יהיה לנו לראות מעין משחק מלים.

כל נפש חיה. אחר כל הואריאציות השונות והמגוונות בביטויים המורים על כל סוגי בעלי החיים, בא בפיסקה אחרונה זו, כאילו לשם חתימה, הביטוי הכללי כל נפש חיה בפסוק זה ובפס׳ ט״ו וט״ז (גם פעם אחת בפיסקה שלפני זו, פס׳ י׳, אבל שם בצורת כלל קשור בפירוט שלאחריו, ולפיכך בה״א הידיעה).

לדֹרֹת עולם. סמוך לסוף הפרשה חוזר הכתוב על מלה שנאמרה בפתיחתה (ו׳, ט׳, בדֹרֹתיו).