ואת כל נפש החיה וגו׳. הואיל ולא תבוא השחתה כללית על האנושות, ממילא לא תבוא אף על בעלי החיים כמו שאירע בימי נח. גם הבטחה זו נכללת בביטוי הנני מקים את בריתי שבפסוק הקודם, שהרי גם לבעלי החיים ניתנה ברכת פריה ורביה בשעת בריאתם: לדגים ולעופות במפורש (א׳, כ״ב) וליתר המינים מכלל (שם, פס׳ כ״ה: וירא אלהים כי טוב, וכל דבר טוב חזקה עליו שיתקיים).
אשר אתכם. שהיו אתכם בתיבה והשתתפו בגורלכם; כך עתידים הם להשתתף בגורלכם להבא.
בעוף בבהמה ובכל חית הארץ. אחר הכלל, כל נפש החיה, בא כאן הפרט כרגיל, ודווקא בצורה שונה מן הקודמות, אף זה כרגיל. הבי״ת משמשת כאן לביאור ולפירוט.
מכל יֹצאי התבה. המ״ם של בכל״ם משמשת כאן בהוראת כלומר, כמו למעלה, ז׳ק, כ״ב, וח׳, י״ז.
לכל חית הארץ. ביטוי זה קשה. בתרגום השבעים הוא חסר, ורבים מחוקרי זמננו מוחקים אותו, אבל שיטה זו לתירוץ הקושיות נוחה יותר מדי. הוצעו פירושים הקושרים את הלמ״ד השימושית עם המ״ם של מכל יֹצאי התבה (מכל בני אדם יוצאי התיבה עד כל חית הארץ; או: גם כל בני אדם יוצאי התיבה וגם כל חית הארץ), אבל אינם מתקבלים, מפני שהתחביר המקראי אינו מרשה בנייות שכאלה. הוצע גם כן לראות בביטוי הנידון מעין תוספת לשם הכללה, כמו בכ״ג, י׳: לכל באי שער עירו, ופירוש זה נראה יותר. אבל עדיין יש קושי בדבר, מפני שכבר בא בפסוק ביטוי כמעט שווה: ובכל חית הארץ. ואולם, אפשר לבאר חזרה זו כמו שביארנו את חזרת המלה ורבו בפּס׳ ז׳ (עיין שם), כלומר שהביטוי חוזר בהוראה שונה. בפעם הראשונה קשור הוא במלים בעוף בבהמה, ופירושו: כל יתר בעלי החיים שבארץ חוץ מן העוף ומן הבהמה, וכאן בא לבדו, ופירושו פירוש כללי: כל בעלי החיים שבארץ.