ותנח התבה. לא היו עוד ט״ו אמה של מים על ראשי ההרים, ולפיכך התיבה אף אם היתה שקועה במים פחות ממחצית קומתה, יכולה היתה לנגוע בהם בקרקעיתה ולנוח עליהם (עיין למעלה על ז׳ כ׳). – במלה ותנח יש מעין משחק מלים עם שם נח.
בחודש השביעי בשבעה עשר יום לחדש. בדיוק חמישה חדשים אחר התחלת המבול, וחמישה חדשים הם ממש פרק הזמן המצויין למעלה במספר עגול של 150 יום (עי׳ בהקדמה, סעיף 7). בתרגום השבעים: בשבעה ועשרים יום לחדש, כמו למעלה, ז׳, י״א. ועל סיבת הבדל זה עיין להלן, בפירושי על פס׳ י״ד.
על הרי אררט. כלומר: על אחד ההרים של ארץ אררט. השם אררט, באשורית אֻרַרְטֻ, היה מורה על חבל ארץ הנמצא מצפון לאשור: ולאחר שפלשו הארמנים לאותו שטח והתיישבו בו (כנראה במאה השישית לפני סה״נ), נקראה ארצם בשם ארמניה על שמם. במלכים ב י״ט, ל״ז, ובישעיהו ל״ז, ל״ח (משם גם בס׳ טוביה א׳, כ״א) נאמר שבני סנחריב מלך אשור רוצחי אביהם נמלטו ארץ אררט: הסכסוכים המדיניים שבין אשור וְאֻרַרְטֻ מבארים לנו מדוע ביקשו רוצחי מלך אשור מקלט לעצמם דווקא באותה הארץ. עוד נזכר שם אררט בנבואה נגד בבל שבסוף ס׳ ירמיה (נ״א, כ״ז): שאו נס בארץ, תקעו שופר בגוים, קדשו עליה גוים, השמיעו עליה ממלכות אררט מני אשכנז; הנביא בא כאילו להזמין את עמי הצפון, ובתוכם בני אררט, להילחם מלחמת השמדה בבבל.
בספר היובלים, הרגיל לקרוא שמות לבני אדם ולמקומות הנזכרים או הנרמזים סתם בתורה, ניתן שם מיוחד גם להר שעליו נחה התיבה. נאמר בו (ה׳, כ״ח; ז׳, א׳) שנחה התיבה על ראש לּוּבָּר, אחד מהרי אררט (השווה עוד שם ז׳, י״ז; י׳, ט״ו). ושם זה עבר מסֵפר היובלים אל אָפיפניוס, אל סופרים נוצרים אחרים, וגם אל הספרות המדרשית (ספר נח).
בסיפור המבול שבעלילת גילגמש נאמר, כמו שכבר ראינו, שעמדה ספינתו של אֻתנפשתם על הר נצִר. הר נצר הוא כנראה ההר הנקרא עכשיו בשם פִּר עֹמַר גֻדְרֻן, והוא יותר דרומי מארץ אררט, מדרום לנהר זאב התחתון. מה היה מסופר על עניין זה ביתר הטכסטים המיסופוטמיים הקדומים על המבול, הכתובים בלשון שוּמרית או אכדית, אין אנו יודעים, מכיון שלא נשאר מהם החלק המדבר על סוף המבול; וגם מלוח י״א של עלילת גילגמש, הכולל את סיפור המבול, הגיעה אלינו רק המהדורה האשורית, ולא המהדורה הבבלית הקדומה. ואולם, יש מסורת בבלית אחרת המתאימה לזו שבתורה, והיא נמצאת בסיכומו היווני של בירוסוס, המספר שעמדה הספינה בארץ ארמניה. שם זה, כמו שכבר ראינו, היה בימי בירוסוס מציין בקירוב אותו חבל ארץ שהיה נקרא בתקופה הקדומה בשם אררט, ובישעיהו ל״ז, ל״ח, נמצא בתרגום השבעים דווקא שם ארמניה במקום שם אררט שבמקור העברי. קשה אמנם לברר אם בפרט גיאוגרפי זה מתכוון בירוסוס למסורת בבלית קדומה, או אם הוא מוסר כאן חידוש מאוחר. על כל פנים, יש עוד הסכם נוסף בין בירוסוס ובין המסורה היהודית, בדבר קביעת האיזור המיוחד בארץ ארמניה שבו עמדה הספינה או התיבה: בירוסוס מספר שעוד בימיו היו שרידי הספינה נמצאים על הרי הקורדיים שבארמניה (או, לפי ההבאה שבס׳ הקדמוניות ליוסיפוס פלביוס, א׳, ג, ו׳, על הר הקורדיים ביחיד); וכן המסורת היהודית, ובעיקבותיה המסורת הנוצרית והמוסלמית, קובעות את מקום חנייתה של תיבת נח על אותם ההרים (עיין, למשל, את התרגומים הארמניים, גם של היהודים וגם של הנוצרים, לפסוקנו; ת״א: על טורי קרדו; ת״י א׳: על טורי דקרדון; פשיטתא: על טורי קרדו; וכן בבראשית רבא, ל״ג, ד׳: ע טורי קרדונייה). כנראה הכונה להר ג׳וּדִי, שמדרום לימה של וַאן, הנחשב גם היום בעיני תושבי המקום להר שעליו נחה תיבת נח. אולי אפשר לראות בהסכם זה אחד הסימנים למזיגת המסורות של עמים שונם שנתקיימה בעולם התרבות ההליניסטית. מזיגה מעין זו ברורה בדברי ניקולאוס מדמשק המובאים במקום הנ״ל של ס׳ הקדמוניות: הוא כותב שלפי מה שמספרים ברחו אנשים רבים מפני מי המבול אל ההר Βάϱις שבארמניה, ושם נושעו, ושאיש אחד הגיע בתוך תיבה אל ראש אותו ההר, וחלק מעצי התיבה נשאר שם זמן רב. ועוד הוא מוסיף שאולי היה זה אותו האיש שעליו מספר משה מחוקק היהודים. יש גם לשים לב אל האפשרות, שהר Βάϱις הוא הוא הר לובר של ס׳ היובלים.
מסורת אחרת, המסתמכת על פירוש לא נכון של הביטוי הרי אררט, בהוראת ההרים ששמם אררט (כך הבינו מפרשים ומתרגמים אחדים), והקובעת את מקום חניית התבה על ההר הגבוה ביותר של ארץ ארמניה, מדרום לעיר אֶריואן, גרמה לכך, שנקראו הר זה והר סמוך לו בשם המקראי אררט, עד היום הזה; והם אררט הגדול, בפי התורכים אַגְרִי־דַג, ובפי הפרסים כוֹה־אִ־נֻח, כלומר הר של נח (גבהו 5156 מטר), ואררט הקטן (גבהו 3914 מטר). היו גם מסורות מקומיות אחרות, שקבעו את המקום הרי אררט הנזכרים כאן בחבלי ארץ שונים מארץ אררט. ביחוד ראוייה להיזכר המסורת שעל פיה נחה התיבה על הר סמוך לעיר קיליני (Celaenae) היא אפמיה שבפריגיה, שנתכנתה משום כך גם בשם Κιβωτός כלומר תיבה, וציירה במטבעותיה, כמו שכבר הזכרנו למעלה, את דמות התיבה, בצירוף שמו של נח. אולי השפיע על מסורת זו הקרבה הגזעית שבין הפריגים ובין הארמנים.
ואולם, כל הזיהויים של אררט המקראי בהר מסויים אין להם יסוד בדברי הכתוב, שהרי הביטוי על הרי אררט לפי פירושו הנכון אינו מורה אלא על אחד סתם מן ההרים שבארץ אררט.