וישֻׁבו המים מעל הארץ הלוך ושוב. על הרוב אין המפרשים שמים לב במיוחד לפועל שוב, הבא כאן פעמיים, ומבארים רק בדרך כלל שהמים נתמעטו. אבל, מכיון שהכתוב מדגיש פועל זה, ברור הדבר, שהוא מתכוון לשיבה ולחזרה למקומות אשר יצאו המים משם (ולא רק לשמים כמו שאומר יעקב בפירושו). המים באו גם מן השמים וגם מתהום רבה, וחזרו גם לשמים וגם לתהום. מכיון שעכשיו רוצה אלהים להחזיר את העולם למצבו התקין, מן הצורך הוא שיחזרו המים למקומותם, ושוב יתחדשו אוצרות המים העליונים ואוצרות המים התחתונים. לפיכך וישובו: ההתאדות מלמעלה מחזירה את המים לשמים, והארץ הסופגת את המים מלמטה מחזירה את המים לתהום. התהליך אטי כמובן: המים שבים הלוך ושוב, בהדרגה. כשנבקעו המעיינות התפרצו מהם המים בחוזק ובמהירות, וכשנפתחו ארובות השמים ירדו מהם המים בחוזק ובמהירות, אבל עכשיו שנסגרו פתחים אלו, מלמטה ומלמעלה, החזרה מתנהלת לאטה, בתהליך מודרג וממושך, בדרך הרגילה של הטבע. מפני זה אותה שכבת מים שנוצרה במשך הזמן הקצר של ארבעים יום לא נעלמה אלא במשך זמן ארוך הרבה יותר.
ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום. רק 150 יום אחר התחלת המבול הורגש חסרונם: עד אז לא היתה מורגשת אלא גבורתם, כמו שנאמר למעלה (ז׳, כ״ד). חסרונם ניכר בזה, שנחה התיבה על ההרים (פס׳ ד׳). עד שלא נחה התיבה, לא היה נח רואה אלא מים ושמים. ולא היה אפשר לו להרגיש שהיו פני המים הולכים ונעשים יותר נמוכים. כשנחה התיבה, הרגיש מתוך כך שנתמעטו המים במידה ניכרת.