1
פיסקה אחת עשרה: מעשה בני האלהים ובנות האדם
2
פיסקה זו הריהי כאמור אחת הסתומות ביותר בספרי התורה. לשם ביאור כוונתה כתבתי מאמר מיוחד, שנדפס בספר היובל לכבוד הרב הרץ, לונדון תש״ג, עמ׳ 35־44 (לדאבוני בטעויות דפוס מרובות). כאן אביא בקיצור מה שכתבתי באותו המאמר, ואוסיף מה שצריך עוד לביאור העניינים שלא היה מן הצורך לבארם שם.
3
ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה. כמו שמסופר בפרק הקודם: קשר ברור לפרק ה׳. – השם אדם משמש כאן כשם עצם כללי בהוראה קיבוצית; לפיכך, כמו בפתיחת הפיסקה הראשונה, בא הכינוי תחילה ביחיד ואחר כך בריבוי. – על פני האדמה. כמו בפס׳ ז׳: קשר לפיסקה הבאה.
4
ובנות ילדו להם. כפי מה שנאמר: ויולד בנים ובנות: גם כאן קשר ברור.