ויחי – ויולד. אין הכוונה, כמו שמפרש גונקל: כשהיה אדם בן כך וכך שנים, הוליד וגו׳. אילו היתה זאת הכוונה, היה כתוב, כמו בפס׳ ל״ב: ויהי אדם בן שלשים שנה ומאת שנה, ויולד. לפי סדר הפעלים הנמצא לפנינו יש להבין: אחר שחי אדם שלשים ומאת שנה, אז הוליד.
אדם. כאן שם עצם פרטי: אדם הראשון.
שלשים ומאת שנה. המספרים של שנות ההולדה הנזכרים בפרקנו נכללים בין 65 ובין 187 (חוץ מאשר לגבי נח, היוצא מהכלל). הם מתאימים בפרטות למבנה הכרונולוגי של הפרק בכללותו, שעליו דיברתי בסע׳ 5 של ההקדמה: מספרים עגולים שייכים לשיטת השישים, ולפעמים תוספת שבע. המספר הנמוך ביותר, 65 שנים, כולל שישים שנה ושישים חודש (היחידה של חמש שנים, המשמשת יסוד, כמו שהוכחתי למעלה, לכל הכרונולוגיה של ספר בראשית, שווה לשישים חודש); והמספר הגבוה ביותר, 187 שנים, כולל שלוש פעמים שישים שנה, בתוספת שבע שנים. כאן המספר השייך לאדם, 130 שנה, כולל פעמיים שישים שנה ועוד פעמיים שישים חודש.
ומאת שנה. על ההבדל בשימושן של שתי הצורות מאה שנה ו־מאת שנה עיין מה שכתבתי ב- La Questione della Genesi עמ׳ 158־163. וכן על חזרת המלה שנה בכל אחד מחלקי המספרים המורכבים, עיין שם, עמ׳ 163־166. ועל סדרם העולה או היורד של חלקי המספרים המורכבים עיין שם, עמ׳ 166־171, ובתורת התעודות, תש״ב, עמ׳ 50־52; תשי״ג, עמ׳ 46־47 (ולמעלה, עמ׳ בהקדמה לפרשה, סע׳ 5).
ויולד בדמותו כצלמו. בספר היצירה של הבבלים, א׳, ט״ז: ויולד אַנֻ את נֻדִמֻד בדמותו (tamshilashu). – על שימוש הפועל ילד בבניין הפעיל בפרקנו עיין La Questione della Genesi, עמ׳ 102־104, ותורת התעודות, תש״ב, עמ׳ 42־46; תשי״ג, עמ׳ 39־42. על הביטוי בדמותו כצלמו עיין למעלה, על בדמות אלהים בפס׳ א׳. – מפני הכינוי הסופי שבמלה שמו הציעו חוקרים אחדים (כגון אולסהויזן וגונקל) להוסיף את המלה בן אחר ויולד; הוספה זו משחיתה את יפי המליצה ואת קצב הפסוק. הכינוי שב־שמו שייך למושא הכלול – ואם גם לא מפורש – בפועל ויולד.
שת. על שם זה עיין למעלה, על ד׳, כ״ה. – ממה שכתוב כאן אין יוצא שלפי פרקנו היה שת בכורו של אדם, כמו שרבים חושבים. בגיניאלוגיה זו, הרוצה לתאר את סדר הדורות מאדם עד לאחר המבול, מן הצורך היה להזכיר במיוחד אותו הבן של אדם, שממנו יצא נח, וכך בתחילת ספר דברי הימים.