מבכֹרות צאנו ומחלבהן. הדגשה כפולה זו, של הבכורות, שהם המשובחים שבבני הצאן, ושל החלבים, החלקים המשובחים שבהם (עיין את המחלוקת על פירוש המלה ומחלבהן בזבחים קט״ו ע״א), מבליטה כאמור את כוונתו של הבל לעשות נחת רוח ליוצרו, ולכבדו כמיטב יכולתו: כוונה טובה מלווה את מנחתו. מה שרגילים להגיד המפרשים החדשים, שאין בכתוב אף מלה על כוונתם של שני האחים, אינו נכון. אדרבה: הכתוב מדגיש כוונה זו באופן ברור לעין הבקיאה בסגנון המקראי.
ומחלבהן. מכיון שיש מי שחושב אחרת, לא יהיה מיותר לציין שהכינוי הסופי שייך לבכורות; שם זה משמש כאן כלשון נקבה.
הקרבת קרבנות מן הבהמה אינה מוכיחה על מנהג אכילת בשר (עיין למעלה, בפירוש על פס׳ ג׳, בפיסקה שלפני האחרונה). אדרבה, הרי חלב ודם למזבח, והם אסורים באכילה.
וישע ה׳ אל הבל ואל מנחתו. כבר ראינו, בסוף הפירוש לפיסקה הראשונה, כיצד קשור משפט זה קשר פורמאלי במשפט הקודם, המדגיש את כוונתו של הבל. והקשר הפורמאלי מורה על קשר פנימי: מכיון שהביא הבל דווקא מבכורות צאנו ומחלבהן, מפני זה וישע ה׳ וגו׳. ועיין להלן על פס׳ ה׳.