פיסקה רביעית: בניו ובני בניו של קין
וידע קין את אשתו ותהר ותלד וגו׳. על ההקבלות ליתר הפיסקות של הפרשה ולפרשה הקודמת עיין למעלה בהקדמה לפרשה שלישית, סע׳ 2, ובפירוש לפס׳ א׳. – את אשתו. הכוונה כמובן לאחת מאחיותיו (ה׳, ד׳: ויולד בנים ובנות): כך כל המפרשים, מימי חז״ל עד זמננו.
את חנוך. השם חוזר עוד שלוש פעמים בספר בראשית. נקראים בשם זה אחד מאבות העולם מבני שת (ה׳, י״ח־כ״ד), אחד מבני מדין בן אברהם (כ״ה, ד׳), ובנו בכורו של ראובן בן יעקב (מ״ו, ט׳). גם כאן וגם במקרה האחרון שייך השם לבכור בכורו של מיסד המשפחה, מי שמתחנך בו הדור השלישי. ואולי קשור בו כאן מושג החנוכה, חנוכת העיר הראשונה שנבנתה בעולם.
ויהי בנה עיר. כשם שבפס׳ ב׳, אחר המלים ותוסף ללדת את אחיו את הבל, נאמר: ויהי הבל רעה צאן, כך כאן, אחר המלים ותהר ותלך את חנוך, נאמר בנוסחה דומה: ויהי בנה עיר. לפיכך כשֵם ששָם נושא הפועל ויהי הריהו הבן הנולד, כך הדבר גם כאן: לא בקין הכתוב מדבר, אלא בחנוך בנו (בפס׳ ב׳ מודגש שם הבן במפורש מפני ניגודו לשם קין, וכאן לא היה צורך בכך). מכיון שכתוב ויהי בנה עיר ולא ויבן עיר, נראה שהכוונה אינה להזכיר את העובדה החד־פעמית של בניית העיר, אלא להגיד מה היתה עבודתו של חנוך במשך זמן ארוך. דוגמת מה שנאמר למעלה על הבל וקין, ודוגמת מה שייאמר להלן על שלושת בניו של למך. מתוך כל מה שהיתה המסורת הקדומה מספרת על בניו ועל בני בניו של קין (ובוודאי היה החומר המסורתי עליהם רב ומגוון) מביאה התורה פרטים אחדים המוכיחים שבניגוד לגורלו של קין, הנע ונד בארץ כל ימיו, הלכה והתפתחה בתוך צאצאיו התרבות החומרית בצורות שונות. לשֵם מה חשוב כל זה, כבר ראינו בהקדמה לפרשה שלישית, סע׳ 10. שכניהם של בני ישראל היו מיחסים את פיתוח התרבות לאלים שלהם, ומתוך דבריו של פילון מגבל, מבעד לפתרון האבהימיריסטי שלו, הרואה בתמונות האלים אנשים נשגבים למעלה מדרגת האנושות הרגילה, שנעשו לאלים באמונת העם, אנו למדים שדווקא הכנענים, השכנים הקרובים ביותר לבני ישראל, היו מיחסים את החידושים ואת ההמצאות שקידמו את התרבות האנושית לאלים ולבני האלים. התורה מתנגדת בהחלט לכל אמונותיה של הסביבה האלילית. אינה מסתפקת בפתרון רציונליסטי של אותן האמונות, מעין זה שניסה לתת אחר כך פילון מגבל: היא מכחשת אותן בהחלט, ומבטלת אותן בהחלט. מלמדת היא שהתרבות האנושית לא נוצרה אלא בידי בשר ודם, בידי אנשים פשוטים, שלא היו יוצאים מגדר הרגיל. בהתאם לשיטתה (עיין למעלה, בהקדמה לפרשה ראשונה, סע׳ 1, 4; א׳, ט׳־י״א; א׳, כ״א־כ״ב; בהקדמה לפרשה שניה, סע׳ 3, א, הבדל שלישי, ועוד), אינה נכנסת לדברי פולמוס או ויכוח; מגידה היא במלים שקטות את העניין לפי השקפתה, ומבטלת את הדעות שכנגד מתוך שתיקה. – על הפרטים עיין להלן, בהמשך פירושנו. וכן על קשרו של עניין זה לכלל הפרשה עיין, מלבד מה שכתבתי בהקדמה, גם מה שאגיד בסוף הפירוש לפס׳ כ״ד.
כשם בנו. משחק מלים: בְּנוֹ – בֹּנֶה.