לכן. כלומר: כדי להסיר חשש זה מלבך, ולהבטיחך שרק מה שאמרתי יהיה, ומה שלא אמרתי לא יהיה, הריני גוזר ומכריז שכל הרג קין וגו׳.

כל הֹרג קין וגו׳. אסור להרוג את קין; אסור לנקום נקמת הדם. כאן משמיעה התורה את התנגדותה לנקמת הדם, שהיתה נהוגה במזרח הקדמון. רק ה׳, שופט כל הארץ, ושופטי בשר ודם הדנים בשמו, רשאים לחרוץ דינו של הרוצח, ולא קרוביו של הנרצח כי יחם לבבם. עיין מה שכתבתי על זה בסע׳ 5 של ההקדמה – כל הֹרג קין נאמר, ולא כל הֹרגך, מכיון שיש כאן מעין הכרזה הפונה אל כל באי עולם. לקין מודיע ה׳ (ויאמר לו ה׳) על גזרתו ועל הכרזתו.

המלים כל הרג קין אינן הנושא של יֻקם, אלא עומדות בפני עצמן, ביחס תלוי: אם מישהו יהרוג את קין, אז יֻקם קין שבעתיים. השווה, למשל, שמואל א ב׳, י״ג: כל איש זובח זבח, ובא נער הכהן וגו׳ (גיז׳־קויטש, סימן 116, סע׳ 5, הערה 5).

שבעתים. לאו דווקא: בוודאי אין הכוונה שמי שיהרוג את קין ייענש יותר ממי שיהרוג איש אחר פי שבעה, דבר שלא יהיה מן הדין. שבע הוא מספר השלמות (עיין למעלה, הקדמה לפרשה ראשונה, סע׳ 5); ושבעתים, כלומר שבע פעמים, פירושו במידה שלמה, בכל חומר הדין. השווה תהלים י״ב, ז׳: מזֻקק שבעתים; ושם ע״ט, י״ב: והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם. מי שיהרוג את קין יהיה ראוי להיענש בכל חומר הדין מפני שחטאתו תהיה כפולה: חטאת שפיכות דמים וחטאת זלזול בפסק דינו של ה׳, על ידי הטלת עונש נוסף על העונש האלהי.

יֻקם. זהו מונח קבוע בסגנון המשפטי, והוראתו: יֵענש הורגו. השווה שמות כ״א, כ״א: אך אם יום או יומים יעמד לא יֻקם כי כספו הוא; וכן שם, פס׳ כ׳: נקֹם ינָקם. המונח נובע כנראה מתוך השיטה של נקמת הדם: העונש המוטל על הרוצח מטעם בית הדין עומד במקום נקמת הדם, ולפיכך עבר המונח מעניין לעניין. כאן, בפסק דינו של שופט כל הארץ, באה המלה בהוראתה המשפטית כמו בשמות כ״א, כ״א. בשירו של למך (פס׳ כ״ד) חוזר הביטוי שבפסוקנו בהוראת שונה כנראה; עיין על זה להלן.

וישם ה׳ לקין אות. על פירושה של אות זו כסימן של שבט, ועל הקשיים שפירוש זה נתקל בהם, עיין למעלה בהקדמה, סע׳ 3 ו־4. לפי הנראה, מיוחדת האות רק לקין בלבד ולא ליוצאי חלציו; אילו נקבעה לדורות היה דבר זה נאמר במלים מפורשות, כמו שנאמר לו לאברהם בנוגע לאות הברית שבין האלהים ובינו ובין זרעו אחריו (י״ז, ט׳־י״ב). – לשם מה ניתנה האות לקין, למדים אנחנו מהמשך הכתוב: לבלתי הכות אתו כל מֹצאו. משפט זה אינו מביע את התכלית בלבד; אילו היתה זו כוונת הכתוב, היתה צורתו: לבלתי יכה אתו כל מצאו. יחד עם התכלית הוא כולל הבטחה לקין: האות משמשת התראה לאחרים שלא יכו את קין, והבטחה לקין שלא יקום שום איש להכותו. במקרא יש עוד זכר לאותות אחרות מעין זו. כך, למשל, האות שעל בתי בני ישראל במצרים: והיה הדם לכם לאות על הבתים אשר אתם שם... ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכותי בארץ מצרים (שמות י״ב, י״ג; ועוד השווה שם, פס׳ כ״ג). וכך האות של תקות חוט השני שנתנו המרגלים לרחב כפי בקשתה (ונתתם לי אות אמת, יהושע ב׳, י״ב), כדי שלא יהרגו בני ישראל אותה ואת בית אביה בשעת כיבוש יריחו. מכיון שקבל עליו את הדין, זכה קין להינצל מנקמת הדם. גם באותם המקרים האמורים קשורה המלה אות בלמ״ד, כמו כאן: לקין, ולא בקין. לשים אות בפלוני פירושו להטיל בפלוני מכה שתשמש מופת לאחרים, למשל: ואת אותותי אשר שמתי בם (שמות י׳, ב׳); ושמתי בהם אות ושלחתי מהם וגו׳ (ישעיהו ס״ו, י״ט); אשר שם במצרים אותותיו (תהלים ע״ח, מ״ג), וכיוצא באלה. לשים אות לפלוני פירושו לקבוע סימן לפלוני, לטובתו ולהנאתו (השווה שמות ט״ו, כ״ה: שׁם שׂם לו חק ומשפט). – מה היתה האות, לא נאמר בכתוב. דרשות חז״ל ידועות (קרן, כלב, ועוד), ואינן פשוטו של מקרא. בפשט אין שום רמז למהותה של האות, ואי אפשר לנו לנחש מה שהכתוב לא הגיד.

לבלתי הכות אתו כל מֹצאו. על צורת הפועל, במקור ולא בעתיד, עיין למעלה. נאמר הכות ולא נאמר הרוג כדי לרבות גם הכאה שאינה גורמת למיתה. הפועל הכות יכול להיות אמנם נרדף להרוג, אבל יכול גם להורות על הכאה פשוטה.