1
גדול עוני מנשוא. אי אפשר לפרש מלים אלו כבקשה להמתקת הדין, כלומר: עונש עוני גדול ממה שאוכל לסבול (כך ראב״ע ורבים מהחדשים), שהרי הקשר בין עוון ובין נשא רגיל בהוראה אחרת, בהוראת סליחת העוון. לפי הדרש יש כאן לשון שאלה (סנהדרין ק״א ע״ב: כלום גדול עווני משישים רבוא שעתידין לחטוא לפניך ואתה סולח להם?). אמנם אין זה פשוטו של מקרא, אבל מושג הסליחה הריהו בוודאי מתאים לדברי הכתוב. ויפה פירש הרמב״ן: ״עווני גדול מלסלוח״. עכשיו מרגיש קין בלבו רגשי חרטה, ומכיר את גודל עוונו, ומקבל עליו את הדין. נראה מיד להלן כיצד נקשר וידוי זה בפסוקים הבאים.