על כן יעזב איש וגו׳. אין זה המשך דבריו של אדם הראשון, אלא הערה שהעירה התורה (עיין רש״י), כאילו בסוגריים. ודומה לה מה שכתוב להלן (ל״ב, ל״ג): על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה וגו׳. – על כן. כלומר: מכיון שמעשי אבות סימן לבנים. – יעזב. לא בהוראת עתיד, אלא בהוראת פעולה רגילה ומתמדת.
יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו. מפרשים אחדים ראו בפסוק זה מעין הד לשיטת המטריארכאט, שלפיה היתה האשה ראש המשפחה. אבל בזמן התורה שיטה זו כבר עברה ובטלה, ודי במה שכתוב להלן בפרשה והוא ימשל בך (ג׳, ט״ז), להראות כי לפי הסיפור שלפנינו דווקא האיש נחשב לראש המשפחה. כוונת הפסוק אינה אלא זו: עד שהאיש רווק, הריהו חלק ממשפחת אביו, אבל בשעה שהוא נושא אשה, הריהו מייסד משפחה חדשה; עד שהוא בבית אביו, כל אהבתו מוקדשת לאביו ולאמו, אבל כשהוא נושא אשה, אהבתו לאשתו גוברת על אהבתו להוריו.
ודבק באשתו. אין הכוונה רק ליחסים המיניים, כמו שהבינו כמה מפרשים, החל מחז״ל, אלא גם, וביחוד, לקשר הנפשי, כמו שמוכיח הניגוד שבין משפט זה ובין המשפט הקודם, על כן יעזב איש את אביו ואת אמו. ועיין למעלה, על פס׳ י״ח.