פיסקה רביעית: יצירת האשה
לא טוב וגו׳. המלה לא לפני תואר מדגישה את התכונה השלילית יותר מאשר המלה אין. כשאני אומר, למשל, אין דבר פלוני טוב, הריני שולל שאותו הדבר יוכל להיחשב טוב, אבל עדיין איני קובע שהוא רע בהחלט; יתכן שיהיה בינוני. מאידך גיסא, כשאני אומר: דבר זה לא טוב, הריני מחייב שהוא הפך של טוב (עיין מה שכתבתי על ביטוי לא טוב במאמרי על כתבי לכיש, ב- MGWJ, 1939, עמ׳ 399).
נאמר כאן לא טוב וגו׳, ונאמר למעלה, בסוף מעשה היום השישי (א׳, ל״א): והנה טוב מאד. שני הכתובים מתאימים זה לזה: מצבו של האדם לפני יצירת האשה היה לא טוב; לאחר שנאמר זכר ונקבה ברא אותם (א׳, כ״ז) אפשר להגיד: והנה טוב מאד.
אעשה. למעלה (א׳, כ״ו) כתוב נעשה, וכן אף כאן לפי השבעים והוולגאטה. אמנם הצורה דומה (עיין בהקדמה, סע׳ 9), אבל העניין שונה. שם, כפי מה שפירשנו, בא ריבוי של זירוזין; כאן אין מקום לזירוזין מכיון שאין האשה עתידה להיבראות מיד אחר דיבור זה. לפיכך צריך כאן היחיד. אין פירושו של העתיד כאן אלא הבעת כוונה: אעשה, כלומר רוצה אני לעשות.
עזר כנגדו. עזר דומה לו, נאות לו, ראוי לו, מתאים לו. בפרשה הקודמת, השייכת לעולם הפיסיקאלי, מדגיש הכתוב את הצד המיני שביחס האיש לאשתו (זכר ונקבה, א׳, כ״ז); בפרשה זו, השייכת לעולם המוסרי, מדגיש הכתוב ביחוד את הצד המוסרי שביחס זה.