ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו׳. כאן מתרומם הסגנון ונעשה שיריי. הפסוק כולל שלש צלעות מרובעות, ובכל אחת בא הפועל ברא: חזרה לשם הדגשה. הצלע הראשונה מספרת בדרך כלל את ענין בריאתו של האדם, השניה מבליטה את בריאתו בצלם, והשלישית את בריאת שני המינים. מבנהו השיריי של הפסוק, לשונו החגיגית, והפתוס המיוחד שבו, מעידים על החשיבות המיוחדת שהתורה מיחסת לבריאת האדם, המעולה שבנבראים.
זכר ונקבה ברא אתם. לפי דרש רבותינו (ברכות ס״א ע״א; עירובין י״ח ע״א; בראשית רבה ח׳, א׳; ומקומות מקבילים) נברא האדם דו־פרצופין, כלומר אנדרוגינוס. וכך מבינים רבים מפרשני זמננו, על סמך האגדות הדומות הנפוצות בעולם הקדמון (עיין ביחוד מאמרו הנ״ל של Krappe). אבל אין זה פשוטו של מקרא, שהרי כתוב בפירוש: ברא אתם, בריבוי. Schwally הציע לתקן אתו במקום אתם, אבל אי אפשר להסכים לו משלושה טעמים: א) שאז יהיו החלק השני והשלישי של הפסוק שווים בהחלט בסופם, וזה לא ייתכן; ב) שהתיקון מיוסד על הפירוש המשוער, והפירוש על התיקון; ג) שעוד כתוב להלן בריבוי (ה׳, ב׳): זכר ונקבה בראם, ויברך אתם, ויקרא את שמם אדם ביום הבראם.