ויברך אתם. את הדגים, כמו שמוכיח מה שכתוב אחר כך: ומלאו את המים בימים. פוריותם של הדגים, המרובה כל כך עד שהיתה למשל, הריהי סימן לברכה מיוחדת שנתברכו הדגים בשעת בריאתם. הברכה האמורה בפסוק זה אינה אלא ברכת פריה ורביה: פרו ורבו ומלאו וגו׳. גם הברכה שניתנה לו לאדם בשישי (פס׳ כ״ח) באה לידי ביטוי במלים דומות לאלה, כאילו ייאמר: תפרו ותרבו כדגים. לשון ברכה בקשר לפריה ורביה באה עוד פעמים רבות בספר בראשית: ט׳, א׳; י״ז, ט״ז, כ׳; כ״ב, י״ז; כ״ד, ס׳; כ״ו, ג׳־ד׳, כ״ד; כ״ח, ג׳; ל״ה, ט׳ – י״א; מ״ח, ג׳־ד׳; מ״ט, כ״ה. ועוד עיין מ״ח, ט״ו־ט״ז: ויברך את יוסף ויאמר... יברך את הנערים... וידגו לרב בקרב הארץ.
בימים. כדי להבין מפני מה לא נזכרו גם הנהרים והאגמים, יש לשים לב אל העובדה, שכאן חוזרים כצורתם השמות שבפס׳ י׳ (ימים – ארץ). כנראה מתכוון הכתוב להגיד כי האחד מאותם שני חלקי העולם, הכולל את הימים, יהיה תחומם המיוחד של הדגים ושל שאר היצורים המימיים, והאויר שעל החלק השני, האויר שעל הארץ, יהיה תחומם המיוחד של העופות. העופות המעופפים באויר שעל הימים, והדגים שבנהרות ובאגמים, תחת האויר הנועד לעופות, אינם אלא פרטים שאינם משנים את החלוקה העיקרית שהכתוב מתאר אותה בקוויה הכלליים.
והעוף ירב בארץ. העופות לא נתברכו בפוריות מרובה כדגים, ולפיכך נאמרה בהם רק לשון רביה בלבד. – בארץ. אף על פי שהם מעופפים על פני השמים, יצירת קיניהם ולידת אפרוחיהם מתקיימות על הארץ, או על העצים הנטועים בארץ.