פיסקה חמישית: מעשה היום החמישי
ויאמר אלהים ישרצו המים וגו׳. ביום החמישי, המקביל לשני, נבראו בעלי החיים שבשני חלקי העולם שנבראו בשני, השמים והים. הים הגיע אמנם לצורתו הסופית רק בשלישי, אבל כבר נוצר ביום השני, ואדרבה היה אז יותר רחב ממה שהיה אחר כך.
ישרצו – שרץ: פרונומסיה, כמו בפס׳ י״א: תדשא – דשא. עיקר הוראתו של השורש שרץ הוא תנועה, ודווקא ריבוי תנועה מהירה של כמה יצורים המצטלבים והמתנגשים בהליכתם בכל הכיוונים האפשריים. רצונו של אלהים היה שלתוך המים השוממים והדוממים תיכנס עכשיו רוח חיים, וייולדו בתוכם בעלי חיים מתנועעים, בלי סוף למספרם ובלי הפסקה לתנועתם, מקצה הים ועד קצהו. – על הרוב שייך השורש שרץ לבריות קטנות וקטנטנות, אבל כאן, במאמר הבורא המדבר בינו לבין עצמו, שייך גם לגדולות, שהרי לגבי הבורא כולן קטנות במידה שווה. בפס׳ כ״א, כשבאה התורה לספר לקוראיה מה שנעשה, מדברת היא כלשון בני אדם, ומבדילה בין הגדולות ובין הקטנות. כיוצא בזה נמצא בפיסקה הקודמת: מאורות סתם במאמר אלהים, והבדלים בגודל בסיפור הדברים הפונה אל הקורא.
ועוף יעופף על הארץ וגו׳. גם כאן פרונומסיה, וגם כאן שורש מורה על תנועה דומה ומקבילה לשריצה האמורה בנפש חיה שבמים. יעוף אין כתוב כאן, אלא יעופף: יעופפו העופות לכאן ולכאן, בכל הכיוונים. – השם הקיבוצי עוף אינו כולל רק את הציפורים בלבד; כל בעלי החיים המעופפים באויר במשמע (השווה ויקרא י״א, י״ט ואילך). – על הארץ. ממעל לארץ. – על פני רקיע השמים. הנסיונות שנעשו לפרש ביטוי זה אינם מתקבלים על הדעת. לפי הנראה שייך הוא לרושם שמקבל בן אדם כשמסתכל מלמטה למעלה: אז העופות המעופפים ממעל לראשו נראים לעיניו כאילו הם נתונים על הרֶקע של השמים, על פני רקיע השמים.
בסוף פסוק זה גורס תרגום השבעים ויהי כן, ורבים חושבים שגירסה זו נכונה, מכיון שכך כתוב בפסוקים המקבילים. אבל נטיה זו של המתרגם היווני ושל כמה מפרשני זמננו, ליצור התאמה שלמה בין הפיסקות, אינה מוצדקת. לפי מה שקבענו למעלה על הוראת הביטוי ויהי כן, לא היה ביטוי זה ראוי להיכתב כאן, מכיון שהתנינים, הבריאה הראשונה שנבראה בחמישי, לא נשארו בעולמנו (רמב״ן).