ולמשל ביום ובלילה, עיין למעלה, בסוף הפירוש לפס׳ ט״ז.
בין האור ובין החשך. לכאורה קשה: איך אפשר שהמאורות, שמטבעם להפיץ אור, יבדילו בין האור ובין החושך? אלא שהכוונה כאן להגיד בין היום ובין הלילה, ככתוב במאמר אלהים בפס׳ י״ד. היום והלילה נקראים כאן אור וחשך לפי פס׳ ה׳, המקביל לזה. ועל סמך מה שכתבתי למעלה, על פס׳ י״ד־ט״ו, ביחס לתפקיד הראשון, הדבר ברור: השמש משמש בתוך אור היום, והירח והכוכבים משמשים בתוך חשכת הלילה.
וירא אלהים כי טוב. מפרשים אחדים חושבים שחסר כאן משפט המגיד שקרא אלהים למאור הגדול שמש ולמאור הקטון ירח, ואין זה נראה. כבר כתבתי למעלה (לפס׳ ה׳), שקריאת השם לאור ולחושך ולשמים ולארץ ולימים באה ללמד שמה שברא אלהים הוא מה שידוע לנו בעולמנו בשמות הללו; בלי זה לא היה הזיהוי מובן מאליו. אבל כאן, מהו המאור הגדול ומהו המאור הקטון ברור בלי כל תוספת ביאור. ואילו היתה הכוונה להביא גם כאן קריאת שם, לא היו הכוכבים נזכרים בשמם בפס׳ ט״ז.