פתיחה: ראיון ההאמנה (ז', ח'–י"ג)
ח־ט משה ואהרן מתכוננים להיראות לפני פרעה, כמצוות ה' שהוטלה עליהם. ראיון זה ישמש לשם האמנתם והכרתם בעיני פרעה ובעיני עבדיו כמשולחי ה', מעין הראיון שבו מגיש השליח של מלך בשר ודם לפני מלך זר, שאליו הוא שלוח, את תעודת ההרשאה שלו. תעודת הרשאתו של משולח האלהים תהיה עשיית אות או מופת שלמעלה מכוחות בן אדם. ובוודאי ידרוש פרעה מאת משה ואהרן שיראו לו מופת ממין זה, כשם שהיה רגיל לדרוש מאת נביאי אלהיו. ולפיכך ניתנות להם, למשה ולאהרן, הוראות מפורטות על מה שיעשו למלאות את דרישתו של פרעה: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמור: כי ידבר אלכם פרעה לאמר: תנו לכם, לאישור דבריכם, מופת, אז אתה, משה, תפנה ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה, ואני גוזר מעכשיו על אותו המטה: יהי לתנין. מטה אהרן נבדל ממטה משה. ואינו נקרא מטה האלהים (עיין על ד', י"ז), אבל מופת זה דומה מאד לאות הראשון שנמסר למשה כדי שיעשהו לפני בני ישראל, הוא הפיכת מטהו לנחש. במקום הנחש, המתאים יותר למדבר, שבו נמסר האות למשה, בא כאן התנין, כלומר התמסח, הקרוקודיל, המתאים יותר לסביבה המצרית.