כה אמר ה': בזאת תדע, אתה שבתחילה אמרת לא ידעתי את ה', כי אני ה': הנה אנכי, משה (הגבולות שבין השולח ובין השליח כאילו מיטשטשים במקצת), מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאור ונהפכו לדם. היאור, הנותן לארץ מצרים את פוריותה, נחשב בעיני המצרים כמין אלהות, ואף על פי כן תראה, פרעה, כי במצוות אלהי, שהוא אל באמת ושולט על הכל, אכה את היצור האלהי הזה, ואחר ההכאה ישתנה אופיו לרעה, ומימיו יחדלו להיות מקור ברכה למצרים כרגיל. אין הכוונה שהמים ייעשו דם ממש, אלא שייעשו דומים לדם בצבעם ובמראיתם. זו תופעה המתהווה לפעמים בנילוס: מחמת רוב פטריות דקות מן הדקות ויתר צמחים אדומים או חרקים זעירים בעלי צבע אדום נעשים מימיו אדומים ובלתי ראויים לשתייה. כך גם יתר המכות אינן ממש סטיות מדרך הטבע, אלא מובאות הן מתוך שימוש בתופעות טבעיות ברגע המתאים למטרה ובממדים גדולים בהרבה מן הרגיל, עד כדי שייראה בבירור שיש בהן כוונה מיוחדת. ההכאה במטה אינה נחשבת כאן לפעולה מאגית, שהרי אין משה אומר שהוא בעצמו הופך את המים לדם, אלא רק הוא מגיד בשם ה' שהמים ייהפכו לפי רצונו של ה', שכמובן אינו תלוי בתנועות המטה. ההכאה במטה מתכוונת: א) לשמש סימן להתחלת המופת, המתרחש עכשיו לפי רצון האלהים שמשה הכריז עליו מראש; ב) לשמש סמל ל"הכאה" ממש שה' מכה בה את מצרים ואת אלהיה (השווה פס' כ"ה: אחרי הכות ה' את היאר).