לכן – כך ממשיך הדיבור האלהי להגיד למשה – אמור לבני ישראל כדברים האלה אשר אני דובר אליך. כשם שאני פתחתי את הצהרתי אליך בנוסחה אני ה', כך אתה תפתח בנוסחה זו את ההצהרה שתמסור להם בשמי: אני ה', ההווה עמכם והמקיים בכם את ההבטחה אשר הבטחתי לאבותיכם. ואחר כך תבשרם בשורת הפעולה שאני עתיד לפעול לטובתם.
הפעולה האלהית לטובת ישראל מתוארת בשבעה משפטים, הפותחים בשבעה פעלים בגוף ראשון, קשורים בוי"ו השימוש והוצאתי – והצלתי – וגאלתי – ולקחתי – והייתי – והבאתי – ונתתי. שלושת הראשונים (פס' ו') מציינים את השחרור; שנים האמצעים (פס' ז') קובעים את היחס ההדדי בין ה' ובין ישראל; ושנים האחרונים (פס' ח') שייכים לקניין הארץ. ראשית כל, נאמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, ובזה שומעים אנחנו מעין הד של מה שכבר קראנו, לשון הוצאה (ג', י', י"א, י"ב) ולשון סבלות (א', י"א; ב', י"א; ה', ד', ה'). אחר כך נאמר והצלתי אתכם מעבדתם, וגם כאן בא הד ללשון הצלה (ג', ח'; ה', כ"ג) וללשון עבודה, שחזרה פעמים בפרשה הראשונה, ועוד בב', כ"ג; ה', ט', י"א; ו', ה'. והמשפט השלישי של שחרור הוא וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים. ביטוים אלו לא באו קודם לכן (חוץ מלשון שפט בעניינים אחרים), אבל עתידים הם לבוא להלן כמה פעמים. על זרוע עוזו של ה' מדברים כמה כתובים שיריים במקרא כעל אמצעי להטלת פורענות ה' על הרשעים ולהצלת הצדיקים מידם (ישע' נ"א, ט': עורי עורי לבשי עז, זרוע ה', עורי כימי קדם, דורות עולמים, הלוא את היא המחצבת רהב וגו'; תהיל' פ"ט, י"א: אִתה דכאת כחלל רהב, בזרוע עזך פזרת אויביך; שם פס' י"ד: לך זרוע עם גבורה, תעוז ידך תרום ימינך; והשווה דבר' ל"ג, כ"ז); וכנראה שכיח היה ביטוי זה בשירי העלילה הקדומים שלא הגיעו לידינו. והשפטים הגדולים הם פעולות צדקו של שופט כל הארץ, המשלם לרשע רע כרשעתו, והמציל מידו את הצדיקים המשועבדים תחת עולו.