פרשה חמישית: אקדמות לפעולה המוצלחת (ו', ב' – ז, ז')
פיסקה ראשונה: הצהרת ה' (ו', ב'–ט')
אחר תשובתו המעודדת של ה' שוב שקט משה: נכון לבו בטוח בה'. וכעבור זמן מה (כמה זמן עבר, אין הכתוב מגיד לנו) פונה דבר ה' אליו ומשמיע לו הצחרה חגיגית ומפורטת על מה שהוא עתיד לעשות, לשחרור עם ישראל ולהבאתו לארץ המובטחת לאבותיו.
וידבר אלהים אל משה – כך מתחילה הפרשה – ויאמר אליו אני ה'. ההצהרה פותחת אפוא במלים אני ה'. נוסחה כזו היתה רגילה במזרח הקדמון בהצהרותיהם של המלכים המכריזים על מעשיהם ועל גבורתם, כמו שמעידות לנו כתובותיהם. הכתובת של מישע מלך מואב, למשל, פותחת: אנך משע בן כמש[– – ] מלך מאב הדיבני; וכן הכתובת של יחומלך מלך גבל: אני יחומלך מלך גבל וגו'; וכן זו של כלמו מלך יאדי: אנך כלמו בר חי מלך גבר על יאדי וגו'; וכן זו של אזתוד שנתגלתה בזמן האחרון: אנך אזתוד הברך בעל עבד בעל וגו'; וכן הלאה. כאן, בפסוק שלנו, מודיע מלכו של עולם על כוונתו ועל תכנית פעולתו המפליאה בעתיד הקרוב, ולפי השיטה הנהוגה דיברה תורה כלשון בני אדם, ופתחה את ההצהרה בהתאם להתחלת הצהרותיהם של מלכי בני אדם. החוקרים שראו בפסוק זה גילוי שם חדש שלא היה ידוע מקודם לא שמו לב לארבעה דברים: א) שכך היה מנהגם הרגיל של מלכי המזרח, להתחיל את הצהרותיהם בנוסחה אנכי פלוני, אף על פי ששמם ידוע היה יפה לעולם; ב) שאילו היתה הכוונה כפי סברתם, היה כתוב שמי ה, ולא אני ה' ; ג) הנוסחה אני ה' שכיחה מאד במקרא, ביחוד בפרשת קדושים ובספר יחזקאל, וברור הדבר, שאי אפשר להבינה כהכרזה חוזרת וחוזרת כמה פעמים ששם אלהי ישראל הוא ה', או כהבעת הכרה חוזרת וחוזרת שזהו שמו; ד) שנוסחה זו נמצאת שוב שלוש פעמים בהמשך פיסקתנו (פס' ו', ז', ח'), ושם אי אפשר בשום אופן להבינה כגילוי של שם ה'. ב הפתיחה בנוסחה אני ה' באה גם כן, כמו שייראה לנו מיד בפירוש הפסוק שאחר זה, לעורר את תשומת הלב על הוראתו של שם ה', המתבאר בתורה, כמו שראינו (עי' למעלה, על ג', י"ד–ט"ו) ההווה עם הבריות, וההווה תמיד שווה לעצמו, כלומר נאמן לדברו ומקיים הבטחותיו. אני ה', וכהוראת שמי כך תהיה פעולתי. וכיוצא בזה הוא פירוש הנוסחה אני ה' בכל מקום במקרא: היא באה לקשר את החוק או את היעוד עם תכונותיו של האלהים המרומזות בשם ה'. תכונות מי שמשגיח על שמירת חוקי המוסר ומי שמקיים בנאמנות מלאה מה שהוא מבטיח או מה שהוא מבשר מראש על ידי נביאיו. ובספר יחזקאל אנו מוצאים גם את הנוסחה המלאה: אני ה' דברתי ועשיתי (י"ז, כ"ד; כ"ב, י"ד; ל"ו, ל"ו); וכך בבמד' י"ד, ל"ה: אני ה' דברתי אם לא זאת אעשה. בתחילת הפסוק נאמר וידבר אלהים ולא וידבר ה', מפני טעמים סגנוניים, או לשם מניעת הטאוטולוגיה וידבר ה'…אני ה' או כדי להבליט יותר את שם ה' בהצהרה שבפתיחת דבריו.