והנה ניתנת לו מיד תשובה מעודדת ומאשרת את ההבטחות שהובטחו לו בתחילה.
ויאמר ה' אל משה: עתה, בקרוב, תראה אשר אעשה לפרעה; תראה כי ביד חזקה, מפני היד החזקה שלי (עִי' פירושי על ג', י"ט) ישלחם, ויתר על כן, ביד חזקה שלו ושל עמו יגרשם מארצו: לא רק זה, שיתן להם רשות לצאת. אלא גם זה, שיכריח אותם לכך. כך נראה לפרש את הביטוי ביד חזקה, במחציתו השניה של הפסוק, מפני שקשה לחשוב שבתקבולת יבוא פעמיים ביטוי שווה בהוראה שווה, וגם מפני הכתוב הדומה (שכבר ציינו רש"י בצדק): ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ (י"ב, ל"ג).
בסוף פיסקה זו יש להכיר הקבלה ללשונות עשייה שבאה בסוף כמה פיסקות אחרות בפרשה; ואין בכך רק הקבלה חיצונית, אלא גם קשר פנימי ברעיונות הבאים לידי ביטוי בכתוב. פרעה עומד תמיד בדרישתו למעשיהם ולעבודתם של בני ישראל: הוא אומר (פס' ד'): למה, משה ואהרן, תפריעו את העם ממעשיו; ואחר כך (פס' ט'): תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה, ובשמו מכריזים הנוגשים (פס' י"ג): כלו מעשיכם דבר יום ביומו. בניגוד לכל זה, אומר עכשיו שופט כל הארץ, הבא להעניש את הרשע כרשעתו, מידה כנגד מידה: עתה תראה אשר אעשה לפרעה. מבנה הפרשה מושלם ומשוכלל. פותחת היא בפסוקים בנויים בקצב שירי (דברי משה ואהרן בפס' א', ודברי פרעה בפס' ב'), ומסתיימת בפסוקים בנויים בקצב שירי (דברי משה בפס' כ"ג. ודברי ה' ב־ו', א'). ושש פיסקותיה קשורות זו בזו בהקבלות ובחזרות שעל מקצתן עמדנו כבר, ועל מקצתן נעמוד בשורות הבאות. הלשונות המורות על המושגים העיקריים שבפרשה חוזרות בה שבע פעמים, והן: השם לבנים יחד עם הפועל לבן, לשון עשייה, ולשון הליכה. וההזכרה המפורשת של מספר שלוש בפס' ג' (דרך שלשת ימים) מורה על חשיבות החזרות המשולשות הבאות בפרשה לשם הדגשה: שלש פעמים שלח בשני הפסוקים הראשונים והשמעת מעין בת־קול לפועל זה בפיסקה האחרונה; שלוש פעמים נלכה (ו)נזבחה; שלוש פעמים תמול שלשום; שלוש פעמים נרפים; שלוש פעמים הפועל גרע, ושלוש פעמים לשון רע והרעה.