פיסקה חמישית: המשכן והאהל (ל"ו, ח'–י"ט)
מתחיל כאן התיאור המפורט של העבודות שנעשו למלאכת המשכן, והסדר שבו שונה מן הסדר שבפרשת הציווי: ההבדל הראשון והעיקרי הוא זה שהמשכן קודם באן לכליו. אין כוונת הכתוב לציין שנעשה בתחילה המשכן ואחריו נעשו הכלים, כי מן הסתם עשו האומנים השונים את המלאכות השונות בבת אחת: בו בזמן שארגו האורגים את היריעות היו חרשי העץ עושים את כלי העץ וחרשי המתכות עושים כלי המתכות. וכן אין להניח שרצה הכתוב להגיד, שנעשה המשכן תחילה כדי להכין מקום לכלי הקודש, שהרי המשכן לא הוקם אלא בסוף (פרק מ'), כשהיתה כל המלאכה גמורה לכל פרטיה. סיבת הסידור השונה אינה אלא סיבה ספרותית; והיא הנטיה לסדר הכיאסטי, החביב על סופרי המקרא: כלים – משכן; משכן – כלים.
בפיסקה זו, מכיון שהיא הראשונה לתיאור העבודה, נוסחת הפתיחה מנוסחת בצורה ארוכה יותר ומפורטת יותר: ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה וגו'; ואילו בפיסקות הבאות תהיה הנוסחה פשוטה: ויעש או ויעשו, ופעם אחת (ל"ז, א') ויעש בצלאל.
תיאור עשייתן של יריעות המשכן והאהל מקביל כמעט מלה במלה אל הציווי (כ"ו, א–י"ד), ועי' בפרטי פירושי שם. על השינויים שבצורה, כגון אחת אל אחת במקום אשה אל אחותה, או במחברת במקום בחוברת, וכאלה, אין צורך להרבות בדברים. חסרים כאן הפרטים שאינם שייכים לעשייתן של היריעות, אלא לאופן סידורן על הקרשים בזמן הקמת המשכן (כ"ו, ט': וכפלת את היריעה הששית אל מול פני האהל; שם פס' י"ב: וסרח העודף ביריעות האהל וגו'; שם פס' י"ג: והאמה מזה והאמה מזה בעודף וגו'): הכל בהתאם לעניין, הואיל וכאן מדובר רק על עשייתן של היריעות כשהן לעצמן.