Cassuto on Exodus 35:1

הקמת המשכן

פרשה שלישית: ביצוע מלאכת המשכן והקמתו (ל"ה, א'–מ', ל"ח)
סדר ויקהל

עכשיו, לאחר שהושגה הסליחה השלמה ואתה הרשות לבניין המשכן, יש להם למשה ולישראל לבצע את העבודה ולהקים את המשכן. על זה מסופר בפרטות בפרשה זו, במלים שוות כמעט לאלה שכבר באו בסדר תרומה ובסדר תצוה, בדברי הציווי שציווה ה' את משה על עשיית המשכן. כל עניין ועניין חוזר כצורתו או כמעט כצורתו. כמובן, במקום הפעלים המורים על ציווי או על עתיד, כגון תעשה, ועשית, ועשו, וכיוצא בהם, באים כאן פעלים המורים על העבר, כגון ויעש, וַיעשו, עשה, עשו וכאלה. מלבד זה, ומלבד וריאציות אחדות בענייני צורה, כגון וי"ו החיבור יתרה או חסרה, חילופי מלים נרדפות, חילופים בסדר המלים ובסדר הפיסקות, וכאלה, באים שינויים מועטים, והם תלויים בשינוי שבעצם העניין. כך, למשל, מכיון שבפרקים ל"ה–ל"ט מסופר רק על עשיית המשכן וכליו ולא יותר, אין בהם חזרה על מה שנאמר למעלה בדבר סידורם של חלקי המשכן וכליו ובדבר שימושם; וכל זה חוזר בפרק מ', המדבר על הקמת המשכן.

מכיון שהחזרה היא ברובה מילולית, לא מצאה חן בעיני רוב החוקרים. הם לא שמו לב אל השינויים ואל סיבותיהם, והתפלאו על החזרות הארוכות הבאות מלה במלה, וכמעט אות באות. ומכיון שלפיהם אי אפשר שמחבר אחד יחזור חזרה מילולית ארוכה על מה שכתב כבר, באו לכלל דעה שיש כאן הוספה מאוחרת יותר מפרשיות הציווי. הראשון שהביע דעה זו היה יוליוס פופר (1862) ⁶²J. Popper, Der biblische Bericht über die Stiftshütte, Leipzig 1862. ; ולאחר שהסכימו לעיקר דבריו גדולי חוקרי הדור, קינן ו-ולהויזן, דעה זו נעשתה לקניין רבים במדע המקרא. גם היום מייחסים את הפרשה הזאת לשכבות המשניות של P, ויש מי שמבחין בתוכה עד חמש שכבות שונות. ואולם, דעה זו מבוססת על חסרון ידיעה בשיטות חיבור הספרים הנהוגות במזרח הקדמון. עניין ייסודו ובניינו של מקדש היה מעין סוג ספרותי קבוע בספרויות הקדומות של ארצות המזרח; ובו היה רגיל לבוא תחילה הדיבור האלהי המתאר את תכנית המקדש לכל פרטיה ודקדוקיה ואחר כך סיפור העשייה, החוזר בצורה שווה או דומה על התיאור שבדיבור האלהי. ואין זה אלא פרט מיוחד של שיטה כללית, שיטת החזרות החביבה מאד על סופרי המזרח הקדמון. והמסורת הספרותית של ארץ כנען, שהמסורת הספרותית המקראית ממשיכה ללכת בדרכה, אוהבת אף היא שיטה זו. די יהיה להביא כאן דוגמה אחת, מתוך החיבורים הכנעניים שנתגלו באוגרית. בעלילה האוגריתית על המלך כרת מסופר שמלך זה ראה בחלומו את אל אבי האלים, וקיבל ממנו הוראות על הקרבת קרבנות, על הכנת צבא רב, על מסע צבאי לארץ המלך פבל, על דרישת בתו או נכדתו של פבל לאשה, וכו' וכו'; והוראות אלו כוללות יותר מתשעים שורה. אחר סיום ההוראות. מסופר שהמלך כרת עשה כפי מה שהוראו אל בחלומו, ופעולותיו מתוארות על ידי חזרה על לשון ההוראות מלה במלה, מלבד חילוף צורות הפעלים המורות על עבר, וחילופים אחרים בצורה, כגון וי"ו החיבור יתרה או חסרה, חילופי מלים נרדפות, חילופים בסדר המלים, וכאלה, ומלבד שינויים אחרים תלויים בשינוי שבעצם העניין: ממש כדוגמת מה שאנו מוצאים בפרשה שלפנינו בס' שמות. ואם כן אפוא, לא רק שאין לחשוב פרשה זו לתוספת מאוחרת, אלא שהיא צריכה במקום זה, ואלמלא שהיתה נמצאת לפנינו היה עלינו להניח שאבדה מתוך הכתוב.

גם בפירוש פרשה זו ננקוט בשיטה שנקטנו בה בחלקים של פרק ל"ד המקבילים לחלקים של פרק כ"ג: נפרש רק את החידושים ואת השינויים עד כמה שיהיה צורך בכך, ואילו בעבור מה שכבר פירשנו למעלה נסתפק במראי מקומות, ודיינו.