1
ולפיכך מן הצורך להכפיל שוב, בתחילת פס' י', את המלה ועתה, כדי לציין את עצם המסקנה: ועתה, משה, שמע מה שאני דורש ממך. לכה ואשלחך (כמו בברא' ל"ז, י"ג, במסירת שליחותו של יעקב ליוסף) אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים. עליך ללכת בשליחותי אל מלך מצרים, ולבצע בשליחותי את מפעל הוצאתם של בני ישראל מבית עבדים. בדברי הבשורה היתה כלולה, מלבד היציאה ממצרים, גם הכניסה לארץ כנען; במסירת השליחות למשה נזכרת רק היציאה ממצרים, שהרי משה לא הכניס את העם לארץ. כך מסתיים הדיבור האלהי. ובדבריו האחרונים חוזרים הביטוי מי שבתחילתו, השם בני ישראל שבאמצעו, והשם מצרים שבתחילתו ובאמצעו. הסיום בא כאילו לסכם ולאשר מה שנאמר לפניו בפרטות.