נמצא שיישאר באמצע חלק שלישי, עשרים אמה ארכו, שישמש כניסה לחצר, ובו ייעשה מסך קבוע רק מלמעלה, שקל יהיה לאיש הנכנס להרימו ולעבור הלאה אל תוך החצר: ולשער החצר מסך עשרים אמה, תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר, מעשה רוקם, הכל כדוגמת המסך שבפתח האהל. עמודיהם של עשרים האמה (על צורת הכינוי הזכרי במקום הצורה הנקבית השווה כ"ו, א', ז'), או אולי עמודיו של המסך, ונכתב עמודיהם במקום עמודיו בהשפעת פס' י"ב, י"ד, וט"ו, ובהשפעת המלה ואדניהם הבאה מיד אחר כך (והשווה גם אדניהם בפס' י"ח) ארבעה, כלומר שאף עמודים אלו יהיו מרוחקים זה מזה בחמש אמות, ואדניהם של העמודים יהיו ארבעה.
צורת החצר הריהי אפוא צורת מלבן, מאה אמה ארכה וחמישים אמה רחבה, ומניינם הכללי של העמודים הוא שישים. כל אחד מארבעת העמודים שבארבע הזויות נמנה כמובן רק פעם אחת במניין זה, אף על פי שלמעשה הוא משמש לשני צדדים מכאן ומכאן, כפי מה שצריך כדי להשלים את מניין הרווחים שבין העמודים. כדי שיהיו, למשל, בין העמודים עשרים רווחים של חמש אמות כל אחד, צריכים עשרים ואחד עמוד, אבל העמוד האחרון משמש גם כעמוד ראשון של הצד הסמוך, וכן הלאה סביב סביב עד שמגיעים שוב אל הצד הראשון שממנו התחלנו את סיבובנו, והעמוד הראשון של צד זה משמש כעמוד אחרון של הצד הקודם: נמצא שבעד שישים רווחים מספיקים למעשה שישים עמודים בדיוק. ובדרך זו מתבאר סידור העמודים של מסך שער החצר, שהרבה התלבטו בו המפרשים לחינם. בצד מזרח יש חמש עשרה אמה של קלעים בימין, חמש עשרה אמה של קלעים בשמאל, ועשרים אמה של המסך באמצע, וכל זה דורש עשרה רווחים של חמש אמות כל אחד בין עמוד לעמוד, ולפיכך אחד עשר עמודים, ואם אנו מביאים בחשבון את עשרת העמודים הנזכרים בכתוב כשייכים לצד זה (3+4+3) ואת העמוד שבאחת הזויות, שכבר נמנה עם העמודים של אחד מצדי האורך, אנו מגיעים דווקא לאחד עשר. ואין להגיד שעל ידי כך לא יהיה המסך באמצע: אדרבה, הוא דווקא באמצע. חמש עשרה האמה של הקלעים שבכתף אחת, הדורשים שלושה רווחים וארבעה עמודים, תלויים בשלושת העמודים הראשונים ובעמוד הראשון של המסך; המסך, הדורש ארבעה רווחים וחמישה עמודים, תלוי בארבעת העמודים שלו ובעמוד הראשון של הכתף השנית, והקלעים של הכתף השנית, הדורשים שלושה רווחים וארבעה עמודים, תלויים בשלושת העמודים של כתף זו ובעמוד הראשון של הצד הסמוך. והמסך נמצא בדיוק באמצעו של הצד המזרחי.