בין זריקה לזריקה נערך אישור סופי וחגיגי של תוכן דברי הברית על ידי קריאה בספר הברית והבעת הסכם מפי העם. בצירוף ספר הברית מתכוון הכתוב, לפי הפירוש הרגיל בימינו, לציין את הפרקים כ"א–כ"ג (עי' למעלה, הקדמה לפיסקות המשפטיות). אבל פירוש זה נתקל בקשיים אחדים: א) מיותר היה לחזור ביום זה דווקא על מה שלפי פס' ג' הגיד משה אל העם ביום הקודם; ב) לא נאמר במפורש שמה שקרא משה היה מה שהגיד לפי פס' ג', ולא שהיה מה שכתב לפי פס' ד'; ג) אילו היה ספר הברית רשימה בכתב של כל דברי הברית. מן הצורך היה לכלול בו לא רק את המשפטים, אלא גם, ובמיוחד, את עיקר הברית, כלומר את הדברים שהוצעו בי"ט, ה'־ו', ואת היסודות שבעשרת הדיברות. לפיכך יש לבאר את השם ספר הברית באחת משתי דרכים אלו: א) שהוא מציין מסמך כללי קצר, מעין עדות ומזכרת לכריתת הברית, כלומר הצהרה בכתב שהעם קיבל עליו לשמוע בקול ה' ולשמור את בריתו (י"ט, ה'), ותמורת זאת בחר בו ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים כממלכת כהנים וגוי קדוש (שם, ה'־ו'); או: ב) שהוא מציין מסמך מפורט ומפורש, הכולל בתוכו את הכל, כלומר את הדברים שבפרק י"ט ואת עשרת הדיברות ואת כל הנאום האלהי שמן כ', כ"ב, עד כ"ג, ל"ג. משום החזרה על המלים דברים, דברי, דבֵּר, נראית יותר הדרך הראשונה. מסופר כאן שמשה לקח בידו ספר זה, ויקח ספר הברית, ויקרא אותו באזני העם, ויאמרו בני ישראל: כל אשר דבר ה', כפי ששמענו מפיו ומפיך, נעשה ונשמע, כלומר כך נעשה וכך נציית (השווה כ"ג, כ"א: ושמע בקולו, ושם כ"ב: כי אם שמוע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר).