ויראו את אלהי ישראל וגו'. הביטוי ויראו את אלהי ישראל מתמיה לכאורה, שהרי אין ביטויים מוגשמים במידה זו שכיחים בתורה. ואולם סוף סוף אין הדבר הנאמר כאן שונה אלא בצורתו הפעילה של הפועל ראה ממה שנאמר בכמה מקומות בצורה סבילה. כגון: והנה כבוד ה' נראה בענן (ט"ז, י'), או בצורת משפט שמני, כגון פס' י"ז להלן: ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל. וגם כאן הניסוח הוא זהיר: ולא נאמר ויראו את ה', בשם המפורש והמיוחד לה' בעצמו ובכבודו, אלא רק ויראו את אלהי ישראל, בשם הכללי המורה על כל עניין אלהי, ועוד אין שום רמז לעצם הדמות אשר ראו, אלא רק למה שראו תחת רגליו של אלהים, כדוגמת דברי הנביא (ישע' ו', א'), שסיפר על מחזה אשר ראה, ואמר: ואראה את אדני יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל; אף הוא לא השתמש בשם המפורש, אלא בכינוי אדני ואף הוא לא תיאר אלא את הכיסא ואת השוליים. הכוונה היא שראו כדמות מראה של אור או של אש, ותחת רגליו ראו כמעשה לבנת הספיר, דבר דומה למעשה רצפה של ספיר, המסמל את השמים בצבע התכלת שלו, כדוגמת הרקיע שראה יחזקאל תחת כיסא הכבוד (יחז' א', כ"ב), וכעצם השמים, כלומר כמראה השמים, כגוון השמים (השווה איכה ד', ז': אדמו עצם מפנינים), לטוהר, לזוהר. יש כאן כפל העניין במלים שונות, לפי הסגנון השירי, ומסורת שירית משתקפת גם במלה האחרונה, הנגזרת מן השורש טהר, הרגיל לבוא בשירה האוגריתית במשמעות זוהר הספיר. הסמל בא כנראה ללמד כי תחום האלהות הוא ממעל לשמים, כלומר ממעל לעולם הטבעי.