1
אבל מצד שני, אם זרחה השמש עליו, כלומר שנתפס הגנב בשעות היום, חזקה שלא היתה סכנה לבעל הבית ולא היה לו צורך להרוג כדי להתגונן, ולפיכך דמים לו לבעל הבית, והוא נחשב כרוצח. מובן מאליו, שאם יעידו עדים שההריגה היתה שלא לצורך בלילה או היתה לצורך ביום, הדין יהיה שונה, אלא שדיבר הכתוב בהווה: כדי להגן על חיי בעל הבית, קבע שאין עליו משפט מוות אם יהרוג את הגנב הנמצא במחתרת בלילה, וכדי להגן על חיי הגנב קבע שאם יהרוג אותו בעל הבית בשעות היום ייחשב כרוצח. דינו של הגנב הנתפס בשעות היום, אפילו במחתרת, לא יהיה אלא זה, כי שלם ישלם ולא מות יומת; אם אין לו כדי לשלם, אז ונמכר בגנבתו, ובמחירו ישולם מה שיוטל עליו, אבל גם במקרה זה לא יהיה דינו דין מוות.