1
פיסקה שניה: דיני האמה (כ"א, ז'–י"א)
לפי ההלכה המאוחרת שייכת פיסקה זו לקטנה, וקובעת את דיניה בפרטות. לפי הפשט המקורי כך נראה פירוש הכתוב:
2
וכי ימכר איש מבני ישראל את בתו, שלא היתה שפחה עבריה מבטן ומלידה, אלא היתה עד אז בת חורין, לאמה בבית איש אחר מבני ישראל, לא יהיה דינה כדין העבדים, ולפיכך לא תצא כצאת העבדים שעליהם מדובר בפיסקה הקודמת. חוק זה נקבע לטובתה של הנערה: הואיל והאמה אינה רק משרתת, אלא נעשית גם פילגש לאדוניה או לאחד מבניו, מצבה כמצב אשת איש, וכאשת איש רשאית היא להישאר בבית אישה כל ימי חייה כשם שרשאית הגבירה, האשה החוקית במלוא מובן המלה. התורה חסה עליה והעניקה לה זכות חשובה יותר מזכות היציאה לחירות אחר זמן מסויים (לפי חוקי ח'מורבי, כפי שראינו. במקרה שכזה תצא הנערה לחירות אחר שלוש שנים).