כל זה בנוגע לשור תם. אבל אם השור מועד, האחריות מוטלת על בעליו אם לא שמר אותו. בחוקי אשננ, שאינם מדברים כלל על שור תם, נאמר בסעיף 54: אם נודע ששור נגח הוא, והעידו השלטונות בבעליו. ולא קטע את קרניו, ונגח איש והמיתו, בעל השור ישלם שני שלישים של מנה כסף. וכך כתוב בסעיף 251 של חוק ח'מורבי: כי יהיה שור איש נגח, והודיעו זקני הכפר [לבעליו] שהוא נגח, והוא את קרניו לא קטע ואת שורו לא קשר, ונגח שור זה בן איש (כנראה הכוונה לכל איש בן חורין) והמיתו, מחצית מנה כסף יתן, על שור שנגח את העבד מדובר בסעיף 252, ועיין על זה להלן. התורה משתמשת בבטויים המסורתיים לתיאור המקרה, ואת העונש היא קובעת לפי שיטתה היא: ואם שור נגח הוא מתמול שלשום, כלומר שכבר נגח אבל לא המית ולפיכך נשאר בחיים, והועד בבעליו, מטעם השלטונות, ולא ישמרנו באחת הדרכים המרומזות בחוקים הנ"ל, כלומר קטיעת קרניו או קשירתו (השווה משנה בבא קמא ד', ט': קשרו בעליו במוסירה), והמית איש או אשה, השור יסקל לפי העקרון של ברא' ט', ה', וגם בעליו יומת, כלומר שהואיל וחוא אחראי למיתתו של בן אדם, מן הדין היה שיומת, לפי העקרון של ברא' ט', ו',