ולא יכלה עוד הצפינו. אז גמרה בלבה להפקידו בידי האלהים, ותקח לו, בשבילו, לשם הצלתו (רמז לדאגה העמוקה שבלב האם) תבת גמא, מעין קופסה עשויה קלחי פפירוס קלועים, ותחמרה בחמר ובזפת כדי שלא תיכנס לתוכה אף טיפה של מים5על השימוש בחמר ובזפת:R. J. Forbes, Bitumen and Petroleum in Antiquity, Leiden 1936, pp. 8–9, 85–87 (שוב רמז לדאגתה הערה של האם), ותשם בה את הילד, ותשם את התיבה בסוּף על שפת היאור. החזרה על המלה ותשם פעם שניה באה כאילו לרמוז שהניחה האם את התיבה לאט לאט, באותה הזהירות העדינה שבה הניחה את הילד בתוך התיבה. השם תבה בא במקרא רק בשתי פרשיות: כאן ובפרשת המבול. ובוודאי, אין זה דבר שבמקרה. בהקבלת המלה מתכוון הכתוב, כנראה, להעיר על ההקבלה שבעניין. גם כאן וגם שם יש להושיע מן המיתה. בתוך המים מי שראוי להיושע ועתיד להביא תשועה לאחרים: שם תשועת האנושות. כאן תשועת העם הנבחר; שם תשועת המקרוקוסם. כאן תשועת המיקרוקוסם.