1
ואת שני בניה לקח אתו, אשר שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה (השווה ב', כ"ב). לא לחינם מאריך כאן הכתוב בדבר שמות הבנים ומדרשי שמות אלו. מדרשי השמות קשורים בענייננו. כשנולד לו בנו הראשון, אמר משה: גר הייתי בארץ נכריה, וכוונתו היתה לארץ מדין, הזרה לו כאיש מצרי כאשר כינוהו בנות כהן מדין, אבל היה אז העניין כאילו נתנבא ולא ידע מה שנתנבא, ועכשיו נתמלא דיבורו זה בהוראה רחבה יותר: עכשיו שהוא מביא את עמו אל ארץ היעוד מתברר לו שגם ארץ מצרים היתה לו ארץ נכריה והוא היה גֵר בה (נאמר דווקא הייתי, בעבר. ועכשיו איני עוד גֵר). ודווקא גר, כפי מה שנאמר לאברהם (ברא' ט"ו, י"ג): כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, וכפי מה שאמרו אחי יוסף אל פרעה (ברא' מ"ז, ד'): לגור בארץ באנו.