Cassuto on Exodus 18:13

פיסקה שניה: העצה למינוי השופטים וקבלתה (פס' י"ג–כ"ו)
בפיסקה זו מסופר על מינוי שופטים בישראל לפי העצה שיעץ יתרו למשה. אולי כך היה סידור השיפוט בשבט הקיני, ועל פי סידור זה נתקן הדבר בקרב ישראל. עיקר הדבר מסופר גם בדבר' א', ט' ואילך, אבל שם הפרטים שונים: אין זכר ליתרו, ונאמר שהתיעץ משה בעם על העניין. ההבדלים תלויים ברקע השונה של שני הסיפורים. כאן הכוונה להבליט את יחסיו של יתרו אל עם ישראל, ומשום כך מדובר בפרטות על יזמתו ועל עצתו, ורק בקצרה על ביצוע העצה, ולא היה מן הצורך להגיד אם התיעץ משה בעם או לא; שם מובאים דברי משה המסכם בקיצור, בסוף המהלך במדבר, את זכרון המאורעות אשר אירעו, ולא היה מן הצורך אלא להזכיר את דרך ביצועו של החידוש ואת ההוראות שניתנו לשופטים ושעדיין כוחן יפה, ולא היתה שום סיבה להזכיר ממי באה היזמה. בכל הפיסקה משתמש הכתוב רק בשם אלהים ולא בשם ה', כי כך רגיל בשיחות עם מי שאינו מבני ישראל, כל מקום שאין הכוונה להבחנה מפורשת בין אלהי ישראל ובין אלהי העמים.ויהי ממחרת ליום בואו של יתרו, וישב משה לשפוט את העם. אין הכוונה שעשה כן בכל יום ויום, אלא שדווקא אותו יום היה מן הימים המיועדים לקבלת העם, ומשה היה יושב על כסאו כשופט ומורה, וכל מי שהיה לו דין ודברים עם חבירו או שהיה רוצה לקבל ממנו הוראה בא אליו. מכיון שדווקא לעניין השיפוט שייכת עצתו של יתרו, נאמר כאן בקיצור‏ לשפוט את העם. ועניין ההוראה ייזכר רק להלן כאילו בדרך אגב. ויעמד העם על משה: לבדו היה יושב כמנהג השופטים, והם היו עומדים לפניו מן הבוקר עד הערב: הפרזה ברורה, שהרי לא היה אפשר בלי הפסקה כל שהיא; וההפרזה ברורה עוד יותר בפס' י"ד, שבו אומר יתרו: וכל העם נצב עליך מבוקר עד ערב בלשון הווה, כלומר. שהוא מדבר בשעה שעדיין לא הגיע הערב.