Cassuto on Exodus 17:7

הפיסקה מסתיימת במדרשי שמות: ויקרא הקורא שם המקום שבו חנה העם מסה ומריבה. אפשר הדבר, שהשמות קדמו לעניין. ולא בא הכתוב אלא להגיד: נאים לה לאותה הסביבה שמות אלו, מכיון שהם מתאימים למה שאירע שם לבני ישראל, וכאילו הם רומזים על אותו המאורע, על ריב בני ישראל עם משה ועל נסותם את ה' בדברי תלונתם. שפירושם כאילו לאמר: ננסה ונראה היש ה' בקרבנו אם אין. ובזה חוזרים דברי הכתוב על תחילתם (פס' ב'), ומשמיעים לנו בחתימה מעין הפתיחה. סיפור דומה לסיפור זה שבתחילת מסע בני ישראל במדבר בא במקום אחר בתורה (במד' כ', א'–י"א), בסופו של המסע. מבחינה ספרותית, יש כאן דוגמה מעניינת של ההרמוניה שהסגנון המקראי אוהב ליצור על ידי הקבלה בין הפתיחה והחתימה; ומבחינת התוכן יש לראות בהכפלה זו את הכוונה לאשר ולהדגיש את המסורת על ההשגחה שהשגיח ה' לסיפוק צרכי עמו במדבר, מראשית דרכו עד סופה.