וזה יהיה הסימן: הנני עומד, כלומר: עמוד הענן שלי יהיה עומד, לפניך שם על הצור בחורב, סמוך למקום התגלותי הראשונה אליך בסנה, והכית בצור במטך כשם שהכית את היאור (המלה הכית חוזרת פעמיים זו אחר זו, פעם לרעה ופעם לטובה, בחינת אני אמית ואחיה, מחצתי ואני ארפא), ויצאו ממנו מים ושתה העם, וכשם שההכאה ביאור היתה סימן למחסור מים לשתות, כך תסמן עכשיו ההכאה בצור את ההיפך. גם בפיסקה זו מסופר מעשה פלאים על סמך תופעה טבעית, ושוב עלינו להעיר מה שהעירונו בדבר הניסים שסופרו למעלה. וביחוד בדבר קריעת ים סוף (פרשה שביעית, פסקה שישית). כבר הזכירו מפרשים אחדים מעשה שהיה בזמננו, שעל ההר הנקרא בפי הערבים בשם ג'בל מוסי (הר של משה) והמזדהה לפי מסורתם בהר סיני, נפתח פתאום זרם מים חיים מתוך מעיין על ידי שבירת שכבה דקה של סלע. וזה מקרוב כתב קצין אנגלי שראה במו עיניו, בתוך ואדי בדרום חצי־האי סיני, גדוד של חיל הגמלים הסודאני שהיה חופר בחצץ הצבור על יד כותל של סלע כדי לחפש את מקור המים שהיו נוטפים טיפות טיפות מבין הצרורות; והנה פתאום, אחר הכאה חזקה בגרזן ששברה את פני הסלע החיצונים, נתגלו חורים רבים בתוך הסלע, ומאותם החורים התחילו נוזלים בשפע מים רבים.22על סיפור המעשה בג'בל מוסי עי' בפירושו של Holzinger, עמ' 60. ועל המעשה השני עי': C. S. Jarvis, PEQ 1938, pp. 35–36. משה עלה במעלה הואדי, והגיע לצור שבחורב, הוא כנראה המקום שבימים כתיקונם היו נובעים ממנו מי הואדי שלפי שעה נחסמו, ויעש כן משה כאשר נצטווה, לעיני זקני ישראל, ויצאו מים רבים מן הסלע. הואדי חזר לזרום בדרכו, והגיעו מימיו עד מקום חניית העם, והעם שתה ממנו כפי צרכו.