פיסקה שלישית: מי מריבה (י"ז, א'–ז')
הוא הסיפור השלישי בשורת הסיפורים על סיפוק צרכיהם של בני ישראל במדבר בידי ה'.
הסיפור מתחיל בנוסחה הרגילה לתיאור המסעות במדבר: ויסעו… ויחנו. ויסעו כל עדת בני ישראל (גם זו, כאשר ראינו, נוסחה קבועה) ממדבר סין (ט"ז, א') למסעיהם, שאין מן הצורך לפרטם כאן אחד לאחד, כמו שפירטם הכתוב בבמד' ל"ג, י"ב–י"ד, על פי ה', לא לפי ראות עיניו של משה (ט"ו, כ"ב), אלא לפי הדרכת ה', שרצה להראות להם פעם שלישית את עזרתו, ויחנו ברפידים, כנראה אחת מנאות המדבר, שקשה לזהותה בדיוק. ואין מים לשתות העם. הם קוו למצוא שם מים, אבל כיזבו מי הואדי באותם הימים וקרה מעין הדבר המתואר באיוב ו', ט"ו–כ'. הפעם היה המצב חמור יותר מן המצב המתואר בשני הסיפורים הקודמים; במרה מצאו בני ישראל מים מרים, ואחר כך במדבר סבלו מפני צמצום המאכלות, אבל עכשיו באה עליהם הצרה הנוראה של הולכי מדברות: המים חסרים לחלוטין.