1
ובוקר, מחר בבוקר (יכולים היו לסמוך על מה שנאמר אל משה: דבר יום ביומו), וראיתם את כבוד ה', המפליא לעשות לטובתכם. אין הכוונה שדווקא בערב ידעו כי ה' הוציא אותם ממצרים ודווקא בבוקר יראו את כבוד ה', אלא, לפי אחת התכונות של התקבולת המקראית, שגם בערב וגם בבוקר ידעו כי ה' הוציא אותם ממצרים וגם בערב וגם בוקר יראו את כבוד ה'. ואת כל זה, ממשיך משה להגיד, תדעו ותראו בשמעו את תלונותיכם, בקבלו ברצון את דרישותיכם (כך יש להבין כאן את הפועל שמע כמו בביטויים שמוע תפילה וכאלה, ולא, כמו שרגילים לפרש, שהגיעו התלונות לאזניו והוא ראה בהן מעין פגיעה בכבודו). התלונות הן על ה', כי רק הוא יוכל למלאות חפצכם, ואנחנו לא נוכל, ונחנו מה כי תלינו עלינו (כאן: להיפך ממה שראינו בפס' ב', הכתיב הוא תלונו והקרי תלינו; חכמי המסורה רצו לגוון).