1
– ההערה הרביעית מביאה אותנו אל זמן מאוחר עוד יותר, עד לאחר הפסח הראשון שחגגו בני ישראל בארץ כנען בימי יהושע: ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת; רק את המן אכלו במקום לחם (אבל כמובן אין כוונת הכתוב שהיה המן מאכלם היחיד בכל ימי נדודיהם במדבר; מקניהם היו מספקים להם גם בשר וגם חלב, והתלונה שבבמ' י"א היא תלונתם של אלה שלא היו בעלי מקנה) עד בואם אל קצה ארץ כנען, כפי מה שכתוב ביהו' ה' י"א.