פיסקה עשירית: שירת הים (ט"ו, א–כ"א)
שירת הים נתונה כאן בתוך מסגרת, הקושרת אותה אל סיפור המאורעות.
לפניה באה הנוסחה אז ישיר משה ובני ישראל וגו', הדומה לנוסחה הבאה ביהו' י', י"ב (אז ידבר יהושע וגו') כדי לקשור אל דברי הסיפור את הקטע הלקוח מתוך ספר הישר.
השירה מתחלקת, כמו שכבר הכירו חוקרים אחדים (ביחוד דילמן ומילר) לשלשה בתים (פס' א'–ו'; ז'–י"א; י"ב–ט"ז) ולדברי סיום (פס' י"ז־י"ח). ובסוף כל אחד משלושת הבתים באה חזרת מלים, המסמנות את החתימה (ימינך ה' – ימינך ה' בפס' ו'; מי כמוכה – מי כמוכה בפס' י"א; עד יעבר – עד יעבר בפס' ט"ז). יש להוסיף עוד שלפני חזרה זו בא בכל בית ובית דימוי: (פס' ה': כמו אבן; פס' י': כעופרת; פס' ט"ז: כאבן).
צורת השירה היא צורה של מזמור, כדוגמת מזמורי תהלים, והיא שייכת לסוג שירי הנצחון. הקצב הוא ברובו מרובע (למשל: אשירה – לה' – כי־גאה – גאה), ובמקצתו משולש (למשל: זה – אלי – ואנוהו); רק במקרים יוצאים מן הכלל באה צלע בעלת שתי נקישות בלבד (למשל: ה' – שמו). מלה ארוכה יכולה להיחשב כבעלת שתי נקישות.
הבית הראשון משמש הקדמה כללית. ראשית כל, הוא מציע את הנושא: אשירה לה' כי גאה גאה, סוס ורוכבו רמה בים. ההתחלה במלה מעין אשירה שכיחה גם בשירה המזרחית וגם בשירה המערבית; בשירי אוגרית נמצאת ממש מלה זו (בכתיב חסר אשר, בהתחלת השיר לנישואי נכל וירח'). המשורר מצהיר מיד כי שירו הוא שיר לה', לכבוד ה'. בשירי הנצחון של העמים ניתנת תפארת הנצחון למלך המנצח, אבל כאן אין אף מלה אחת של שבח או של פאר למשה; השבח והפאר הם רק לה' לבדו. וכיוצא בזה בשירת דבורה: ברכו ה'.
מדוע משתמש המשורר בביטוי גאה גאה, ומדוע הוא מזכיר בראשונה את הסוס, יתברר להלן. על ביאור המושג רמה, וכן על ירה ו־טבעו שבפס' ד', ועל ירדו במצולות כמו אבן שבפס' ה', עיין מה שכתבתי למעלה על וינער (י"ד, כ"ז).