פיסקה שניה: החניה על ים סוף (י"ד, א'–ד')
לאחר שהגיעו בני ישראל לקצה המדבר, וחנו באיתם זמן מה (גם כאן לא נאמר כמה ארכה חנייתם שם, וגם הפעם אפשר יום אחד ואפשר יותר), נצטווה משה מפי ה' לשנות במקצת את כיוון מהלכם:
א-ב וישובו (השווה וישובו בברא' י"ד, ז'), כלומר: יפנו ולא ימשיכו ללכת בכיוון דרומי־מזרחי, כדי להיכנס לתוך המדבר, אלא יסתובבו בכיוון דרומי־מערבי ויחזרו לקצה הארץ הנושבת. המקום שהם מצוּוים לחנות בו מסומן בפרטות: ויחנו לפני פי החירות, בין מגדול ובין הים, לפני בעל צפון, נכחו תחנו על הים. הים הנזכר כאן הוא הוא הים שייזכר להלן בשם ים סוף. שם זה מציין במקרא כרגיל את הים האדום, וכך הבינוהו גם כאן המפרשים והמתרגמים הקדמונים, אבל כנראה כאן בא לציין אחד האגמים או אחת הימות שעל יד הים האדום; ועיין רש"י על י"ג, י"ח: וסוף הוא לשון אגם, שגדלים בו קנים. הדבר הקרוב ביותר הוא שהכתוב מתכוון כאן בשם זה לאחת הימות המרות אשר מצפון לסואץ, וביחוד לגדולה שבהן, שאולי היתה בתקופה הקדומה קשורה בים האדום, לפחות מזמן לזמן, ויכולה היתה להיחשב כחלק ממנו ולהיקרא על שמו. זה מקרוב סייר וחקר במקום מלומד צרפתי, הקפטן בורדון (Bourdon). והוא הגיע לכלל מסקנה שדווקא ימה זו היא הנקראת בשם ים סוף בפרשה זו. הוא מזהה את איתם בתחנה שמצפון לימה זו; היא מסומנת באיטינראריון של אנטונינוס בשם סיראפיאום, וגם היום זהו שם תחנת הרכבת אשר שם. לפי זה יהיה פירוש המלה ישובו שאחר חנייתם באיתם אשר מצפון לימה יחזרו בני ישראל קצת אחורנית, ויקיפו את הים ממערבה, עד שיגיעו למקום חנייתם החדשה. שם במערב הימה נראית עכשיו חורבה של מגדל, אחד המגדלים שעל גבול מצרים, והוא הוא כנראה מגדול שבפסוקנו. עוד מביא בורדון פפירוס מצרי, מעין איטינראריון, הכולל רשימה של שמות גיאוגרפיים; ביניהם, אחרי שמות הימות, רשומים שמות ארבעה מגדלים, ואחד מהם הוא מגדל בעל צפון. בעל צפון הוא שמו של אחד האלים הכנעניים (אַלאִין בעל של כתבי אוגרית, היושב במרומי צפון), שהכנענים הביאו אותו גם לתחום מצרים, וכנראה נקרא אותו מגדל על שם מקדש של בעל צפון שהיה סמוך לו. אולי הוא המגדל שהתורה מזכירה כאן בשם מגדול, על יד השם בעל צפון. בורדון חושב שאפשר למצוא בפפירוס האמור גם שם דומה לפי החירות, אבל זיהוי זה מוטל בספק. על כל פנים, די ביתר הנתונים לשמש יסוד להנחה שכוונת הכתוב לימה ההיא ולמגדל הנקרא בפפירוס בשם מגדל בעל צפון. וכך תהיה לפי זה משמעות הכתוב: יחנו בני ישראל על שטח הארץ שבין המגדל ובין הים, לפני המקדש של בעל צפון; נוכח אותו המקדש תחנו, על הים, כלומר סמוך לשפתה של הימה.