ואז, בלילה הנורא ההוא, יבואו וירדו כל עבדיך אלה, כל משרתיך העומדים עכשיו סביבותיך באולם זה, אלי, אל ביתי (כאן מדבר משה בשמו הוא), לבקש אותי שאצא ממצרים עם כל עמי. לא אצטרך לחזור לראות פניך כדי להגיש לפניך את בקשתי; אתם תגישו לפני את בקשתכם. לא אני אבוא להשתחוות לפניכם: הם יבואו והשתחוו לי לאמר: צא אתה וכל העם אשר ברגליך, ההולך בעיקבותיך, העם כולו, כפי מה שאמרתי: בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו, בצאננו ובבקרנו נלך. ואחרי כן, אחרי שתפול עליכם הפורענות הראויה לכם על אכזריותכם כלפינו (השווה אחרי כן בפס' א), אצא עם העם אשר ברגלי. כך מסיים משה את דיבורו, המנוסח ניסוח נשגב ובמקצתו פיוטי, ובמלה האחרונה אצא משמיע הוא מעין הד למה שאמר בשם ה' (פס' ד'): אני יוצא בתוך מצרים. ומיד לאחר שגמר לדבר, קפץ משה ויצא מעם פרעה (עוד פעם הפועל יצא) בחרי אף, לא כמי שמגורש מאת פני המלך, אלא כמי שאינו רוצה עוד לעמוד לפניו, ויוצא כפי רצונו, מתוך חרון אפו.
Loading...
We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור
