1
משה עשה מה שהוטל עליו, ויט משה את מטהו (בפס' י"ב נאמר ידך; וריאציה כמו למעלה) על ארץ מצרים, וה' נהג רוח קדים בארץ (הרוח היא גורם חשוב במסעי הארבה להמוניו; וקדים לאו דווקא, שהרי הארבה אינו בא למצרים מצד מזרח, אלא מצד דרום, מארץ סודאן, ואין קדים כאן אלא רוח עזה בכלל, כמו באיוב ט"ו, ב': החכם יענה דעת רוח, וימלא קדים בטנו, או בהושע י"ב, ב': רועה רוח ורודף קדים) כל היום ההוא וכל הלילה כדי שיהיה פנאי לארבה להגיע מארץ רחוקה (המכות, כאמור, אינן דברים נגד הטבע, אלא שימוש נפלא ומפליא בתועפות הטבע), והנה בזמן שנקבע מראש אירע מה שנאמר מראש; הבוקר של יום המחרת היה, ורוח הקדים נשא את הארבה. ועכשיו בא תיאור מפורט של המכה, החוזר על מה שכתוב למעלה בוריאציות אחדות: