1
גם הפסוקים הבאים, ויאמר אל עמו וגו', מנוסחים לפי דרכי השירה ובהתאם לתפיסתו של העם. התהליך המסובך של שינוי המדיניות בחיי החברה מתואר כאן בצורה של שיחה פשוטה בין המלך ובין עמו. פותח המלך בקביעת עובדה: הנה עם בני ישראל, הנמצא בתוכנו והמתרבה משנה לשנה, כבר הוא רב ועצום ממנו. יש בדברים אלו, כמובן, משום הפרזה, אבל הפרזה זו מובנת מתוך השנאה והאימה. וכיוצא בזה מספרת התורה על שונא אחר של עם ישראל. בלק מלך מואב (במד' כ"ב, ו': כי עצום הוא ממנו). מבחינה ספרותית, באות המלים רב ועצום לקשור את תחילת פיסקה זו בסיום הקודמת, שבו כתוב וירבו ויעצמו.