מודה ר' עקיבא וכו'. במשנתנו (פ"ו מ"ב): כלל אמר ר' עקיבא כל שכיוצא בו מותר בא"י, עושין אותו בסוריא. כלומר, אפילו עקירה, בצירה ומסיקה שהן במחובר, מותרות בשדה גוים בסוריא, משום שאף בא"י הן מותרות במופקר, ובעושה בשינוי משאר שני שבוע. אבל מודה ר' עקיבה בזריעה וחרישה וכו' שאסורות בסוריא, מפני שאין כיוצא בהן מותר בא"י בשום פנים. עיין בבה"א.
אותו... אותו וכו'. צ"ל: אתו (כגי' כי"ע).. אתו, כלומר, עמו, עם הגוי.
אין עושין וכו'. חוזר לדברי הת"ק של משנתנו הנ"ל, והוא אוסר בסוריא כל מלאכת שביעית במחובר.
ואיגד וכו'. צ"ל: ואוגד (כגי' ד), כלומר, הם (הגוים) עוקרים את הבצלים מן המחובר, והוא אוגד בשבילם בתלוש, אבל לא להפך.
בוצרין וכו'. כלומר, הן בוצרין וכו'. ויש כאן קיצור לשון, עיין בבה"א. ואוטם. כלומר, ואוטן, ועוטן, עושה את הזיתים במעטן.
במוצא וכו'. צ"ל: במוציא (כגי' כי"ע) פירות מתוך (כגי' ד וכי"ע) ביתו וכו', כלומר, אימתי אסרו במשנתנו (פ"ו מ"ד) ליקח ירק בספרי א"י (בסוריא) במוצאי שביעית לפני שעשה כיוצא בו, אלא במוציא פירות מתוך ביתו וכו', ויש לחשוש שמא לקט אותם משדהו שבא"י, אבל אם החשוד לוקח מן השוק (ויודעים שאין לו שדה משלו) הרי חזקתו שלקח בסוריא, ומותר מיד. ועיין בבה"א
מלקט ביד וכו'. צ"ל: לוקח מיד וכו'.