1
שהוא עוד וכו'. צ"ל: שהוא עו[מ]ד [על] שלש וכו'. והכוונה שהוא עומד בין שני מלבנין (רבועין), שבכל אחד מהם שלש שורות, והוא באמצע, אינו שכחה, מפני שהוא מסויים במקומו (הרא"ש). ועיין בבה"א.
2
שאין מכירו וכו'. בבא זו מדברת בשאר זיתים דעלמא, שאינם מסויימים.
3
בזמן שמכירו וכו'. כלומר, אם הוא מסויים בדעתו, אפילו עבר עליו מאה אמה, חוזר ונוטלו.